לפעמים אנו חושבים שהחיים האלה עניינם קבלת פרסים והימנעות מעונש, קיום כל החוקים כדי להיות הילד הטוב או הילדה הטובה שמצפים מאתנו להיות, לצבוע רק בתוך הקווים, או לדעת הכל.
אבל הקבלה אומרת אחרת.
מעשי הנתינה האמיתית שלנו משנים את גורלנו".
פרשת השבוע הזה נקראת פרשת "עֵקֶב", וכאשר אתם פותחים את הזוהר, אתם רואים בה דיון על תיקון הנשמות במהלך הגלגולים. מוסבר שם שכל אחת ואחד מאתנו יורדים אל העולם הפיזי עם "תיקון" מסוים שיש להשלימו, דברים מסוימים לעשותם, אתגרים מיוחדים להתמודד עמם ולהתגבר עליהם. אין שום נוסחא קבועה מראש שנקראת "כך צריכים להיראות חייך" שעל פיה נפעל ואז ניגאל. הכל הרבה יותר נזיל. מה שיש לנו היא שיטה אוניברסאלית של חוקים רוחניים שבאמצעותם ניתנת לנו ההזדמנות לפרוע את החוב הקארמי שלנו.
"המימוש, ההגשמה העצמית, הם תוצאה של חתירה מתמדת להיות בני אדם טובים יותר."
לפני שנים רבות, כשרק התחלנו לבנות את מה שידוע כיום כ"מרכז לקבלה הבינלאומי", היינו בפאריס, כדי ללמד קבלה ולחלק את הזוהר. לילה אחד קנתה אישה צעירה אחת סט של ספרי הזוהר מאחד המורים שלנו, שמעון צרפתי. מכיוון שהסט היה כבד, היא ביקשה ממנו לעזור לה להביא אותו אל ביתה. הם נסעו במכונית, אבל למרבה הצער, כאשר הגיעו אל ביתה, המכונית הפסיקה לפעול. היא התחממה יתר על המידה ונדרשו מים כדי להפעיל אותה מחדש.
שמעון חשב שהם יכולים לבקש מאבי הבחורה לתת לו קצת מים. אבל האב היה מאוד ביקורתי וחשש מהלימודים הרוחניים של הקבלה. זעמו גבר כשנוכח לדעת שבתו קנתה סט של זוהר. [הזמנים היו שונים אז. בלשון המעטה, הקהילה הדתית התקשתה לקבל את העובדה שאנו חולקים את החכמה המשנה הזו עם העולם]. השורה התחתונה הייתה שהאב סרב לתת את המים, וכך הלך שמעון ברגל אל חנות סמוכה, שם קיבלו אותו באדיבות ונתנו לו את המים. והוא המשיך בדרכו.
בשש בבוקר קיבל שמעון טלפון בהול מהאישה הצעירה שבכתה והייתה היסטרית לגמרי. "אבי נפטר בשנתו!" היא אמרה מתייפחת. שמעון, כמובן, היה המום. כל המצב היה אינטנסיבי ויוצא דופן מאוד, מלכתחילה.
כאשר סיפר לי שמעון לבסוף מה התרחש, לא יכולתי שלא לתהות אם היקום נתן לאיש הזה הזדמנות לשנות את גורלו באמצעות מעשה של נדיבות. מכיוון שזה מה שעושים מעשי הנתינה האמיתיים שלנו: משנים את גורלנו. אני משערת שלעולם לא נדע לבטח, אבל הלימוד נשאר בעינו: בחיים האלה, בואו נלך בזהירות, פן נילכד כל כך בתוך עצמנו עד שנחמיץ את ההזדמנויות שהבורא מציב בפנינו כדי לשרת את הזולת. איני אומרת שאנו חייבים לשרת 24/7, אלא להיות פתוחים ומודעים כאשר ההזדמנויות מגיעות. אנו יכולים לשנות את מהלך חיינו בשבריר שנייה. באמצעות הפתחים הקטנים אבל הבלתי נוחים האלה אנו יכולים לקבל גישה אל ערוצי אור שהיו סגורים בפנינו קודם לכן.
בעוד שקל מאוד לטעות ולהשלות את עצמנו לחשוב שזמננו כאן עלי אדמות נועד כדי לקבל מה שאנו רוצים או להיראות בצורה מסוימת לאנשים אחרים, אנו חייבים לשמור את עינינו פקוחות וממוקדות בתמונה הגדולה. פגשתי אנשים רבים עם סכומים עצומים של כסף שהיו מדוכאים או לא מרוצים לגמרי. ראיתי גם ילדים ברחוב של שכונת עוני בועטים בקופסת פח ועיניהם מלאות באור ובשמחה. הסיבה לכך היא שלמילוי שלנו אין שום קשר עם מה שיש לנו או אין לנו. ואין לו גם שום קשר לכמות ההשכלה שלנו. מילוי הוא תוצאה של חתירה מתמדת להיות אנשים טובים יותר.
השבוע הזה, הישארו פתוחים יותר מאשר אי פעם לצאת מתוך אזור הנוחות שלכם כדי להושיט יד כאשר ההזדמנויות עולות.
