נתינה ללא תועלת אישית

ישנן שבתות מסוימות שניתן להן שם, ושבת של פרשת "וָאֶתְחַנַּן" היא אחת מהן. לעתים קרובות השמות הללו מתייחסים לקריאת התורה של הפרשה הזו; אבל שבת "וָאֶתְחַנַּן" נקראת "שבת נחמו", והיא מתייחסת להפטרה שבאה אחריה, שבה קוראים מתוך הנביא ישעיהו. שם השבת לקוח ממלות הפתיחה של הפרק בישעיהו: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" [ישעיהו מ, א].

"למה מתכוון הנביא ישעיהו כאשר הוא אומר שאנשים הם יבשים?"

הנביא ישעיהו אומר בנבואה שלו שאנשים הם יבשים, ושאפילו מעשי החסד שנעשים בעולם הזה הם כחציר יבש. רב אשלג ורב ברנדוויין מציינים, והזוהר מפרש, שזה בעצם סוד הגבול והמחסום שבין העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום, עם הכאב, הסבל והמוות שקיימים בו, ובין האופן שבו הוא צריך להיות. אבל, מה פירוש הדבר? מה, שואל הזוהר, אומר ישעיהו כאשר הוא מצהיר שאנשים הם יבשים ושהחסד שלהם יבש, פעולות הנתינה שלהם יבשות?

כדי להסביר זאת, הזוהר נכנס לעומקים גדולים, אבל יש קטע אחד שאני רוצה לחלוק. בספרו "מחשבת הבריאה" כותב רב אשלג, בצטטו מתוך הפרשה הזו בזוהר, שכאשר נאמר שאנשים הם יבשים והחסד שלהם יבש, פירוש הדבר הוא שכאשר אנשים עושים חסד, הם עושים אותו עבור תועלתם האישית, בין אם תועלת פיזית או רוחנית. והזוהר אומר לנו, מסביר רב אשלג, שכדי להביא את השינוי לעולם הזה, השינוי אותו אנו רוצים להביא, השינוי שאותו רוצה הבורא שנביא, עלינו לשנות זאת. אנו חייבים לחשוב על טוב לבנו, ולענות בכנות: כאשר אני נותן, או נותנת, כמה מתוך הנתינה הזו הוא טהור באמת? כמה מתוך הנתינה הזו נעשה אך ורק למטרת גילוי אור הבורא בעולם, בלי שום רצון לרווח או תועלת אישית כלשהם? 

"כאשר אנו חולקים או נותנים, כמה מתוך הנתינה הזו טהור באמת?"

בקבלה, כן, אנו לומדים שעשיית מעשים של נתינה יכולה להביא לנו ברכות, וחשוב לעשות אותם. אבל אין זו המודעות הסופית, המושלמת, המוחלטת. האם 20% או 30% מהמעשים שלנו הם חסד טהור? האם הם נועדו אך ורק למטרת גילוי אור הבורא בעולם, בלי שום רצון לברכות אישיות ולרווח אישי? כל עוד הם אינם כאלה, נבואתו של ישעיהו היא אמת לאמיתה, אנשים נשארים יבשים, והנדיבות, מעשי הנתינה, אין להם הכוח שאמור להיות להם. וזה אומר שכל עוד כך הוא המצב, אין אנו יכולים למשוך למטה את אור גמר התיקון ולהחזיק בו. 

האור זמין לכל אחת ואחד מאתנו בשבת "נַחֲמוּ", השבת של פרשת "וָאֶתְחַנַּן", כדי שנוכל להפוך להיות בני אדם שנותנים באמת, בלי שום רצון לקבל שום רווח אישי כתוצאה מכך. זה האור שזמין לנו בשבת "נַחֲמוּ", והשינוי הזה, כפי שהזוהר אומר לנו, הוא שיאפשר את התחלת התגשמות נבואתו של ישעיהו, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי", שבה כל הכאב, הדמעות והמוות שקיימים יוסרו לחלוטין מן העולם שלנו. אם נבקש זאת בשבת הזו, נוכל להתחיל לנוע ולהתקדם בכוון הזה.