השבת הזו, שבת "נִצָּבִים", חשובה מאוד; זוהי השבת האחרונה של השנה, השבת שלפני ראש השנה.
הפרשה פותחת במלים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם", הבורא מדבר אל בני ישראל, שהתקבצו לפניו, ואומר להם: "אתם עומדים כאן היום". והמקובלים אומרים לנו שההתקבצות הזו של בני ישראל, אשר מדובר עליה בפרשה הזו, נעשתה למטרה אחת בלבד: כדי שבני ישראל יקבלו עליהם את ה"ערבות", שפירושה "אחריות הדדית". זה מה שהתרחש בשבת הזו לפני אלפי שנים, וזה האור שמתעורר בכל שבת "נִצָּבִים". הבורא בא אל כל אחת ואחד מאתנו, ושואל את השאלה: האם את/ה רוצה לחיות את חייך עם אחריות כלפי העולם?
"כל אחת ואחד מאתנו אנו חלק מן המאמץ המשותף של האנושות לשנות את העולם."
אך מה פירוש הדבר? רב אשלג מסביר זאת בקטע מהספר "חכמת האמת". הוא מתחיל בציטטה מפי רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, וממשיך ואומר שהלימוד הזה מפי רבי אלעזר הוא אחד מהקשים ביותר – וזה אומר שהוא אחד החזקים ביותר – מכל הלימודים שיש בתלמוד כולו.
אם כן, רב אלעזר אמר: "העולם נשפט תמיד על פי הרוב, וגם כל אדם נשפט. לכן, אם עשית מעשה רוחני אחד, אתה אדם בעל ערך, אתה אדם שהביא את עצמו באופן אישי, וגם את העולם בכללותו, למאזן של זכויות, למאזן של ברכות, למאזן של אור. אבל אם התנהגת בדרכים של רצון לקבל לעצמו בלבד, אם התנהגת בדרכים שליליות... הוא או היא, בגלל המעשה האחד הזה, העבירו את עצמם ואת המאזן של שאר העולם למאזן של חוסר ודין". מצב של דין פירושו מצב שבו מה שמתגלה בחיינו תלוי ברוב המעשים שלנו.
רב אשלג שואל כיצד אנו יכולים להבין את הציטוט הזה. על פי רב אלעזר, כל מעשה של חיבור והתגלות של אור שאנו עושים מעביר את כל העולם אל הצד החיובי, וכל מעשה של שליליות מעביר את כל העולם אל הצד השלילי. אבל בואו נחשוב על כך באופן מעשי. אם נחשוב על היום שלנו כפי שהיה היום, אולי חלק מאתנו עשו משהו שלילי, ו/או חיובי... אבל האם באמת הרגשנו שכל העולם זז פתאום בעקבות המעשה הזה?
רב אשלג אומר לנו שזה, כמובן, מאמץ משותף. כדי להסביר זאת, הוא משתמש בדוגמא של מישהו שמוסיף גרגר של שומשום לכף המאזניים. אם יש לך ביליון גרגרי שומשום בצד אחד, ותשע מאות מיליון בצד השני, המאזניים ייטו לצד אחד; למרות שגרגר שומשום הוא דבר זעיר, ההצטברות שלהם יחד עושה את ההבדל.
"משיח", מה שאנו קוראים לו "גמר התיקון", מצב שבו כאב, סבל ומוות יוסרו מהעולם, תלוי בהצטברות של גרגרי השומשום האלה. כל אחת מן הפעולות שלנו, חיובית או שלילית, מוסיפה למאזן האור, מאזן הזכויות והברכות, או למאזן של הצד השלילי.
לכן, אין זה שרק מפני שבאנו לעשות תקשורת או עשינו מעשה של נתינה אנו אמורים לקבל קצת אור, ופתאום כל העולם משתנה. מה שמתרחש בפועל הוא שכאשר אנו עושים את התקשורת או הפעולה, גרגר אחד נוסף אל, נניח, 10 טריליון שכבר קיימים. וכל גרגר שאנו מוסיפים, באמצעות כל כמות של מעשים חיוביים, עוזר למאזן החיובי של העולם, וביחד, באופן משותף, מביא אותו אל גמר התיקון. זוהי ההבנה הבסיסית של מה שאומר רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי. כל אחת ואחד מאתנו אנו חלק ממאמץ משותף של האנושות לשנות את העולם, מתחילת הזמן ועד לגמר התיקון. וכל מעשה שאנו עושים, אם הוא חיובי, מוסיף גרגר אחד של שומשום למאזן החיוביות של העולם, בעוד שכל מעשה שלילי שאנו עושים גורע גרגר אחד.
אבל אם נהיה כנים עם עצמנו, האם זו הדרך שבה אנו חושבים באמת? למשל, אולי עשינו מעשה יפה מאוד היום. ראינו מישהו שזקוק לעזרה, וזה היה לא נוח לנו, ובכל זאת עשינו זאת, מכיוון שרצינו לגדול ולהשתנות. כשעשינו כך, כן, הבאנו אור לעצמנו, ולעולם. אבל, אם היינו רוצים, כשעשינו את המעשה הזה, שהוא גם יוסיף למאזן האור של העולם, הוא היה מכפיל את ההשפעה והחוזק שלו, ואז במקום גרגר שומשום אחד, היו שם לפחות שניים. על ידי ההחלטה לחיות חיים שמבוססים על מודעות מתמדת של אחריות הדדית שיש לנו למאזן העולם, כל מעשה שאנו עושים מוכפל.
כאשר הבורא בא אל בני ישראל לפני אלפי שנים בשבת הזו, ובא גם אלינו עכשיו, הוא שואל אם אנו רוצים את האור רק לעצמנו, או שאנו רוצים לחיות חיים עבור כל העולם. האם אנו הולכים לחיות חיים שיש בהם מודעות מתמדת שכל אור שאנו יוצרים באמצעות המעשים שלנו לא נועד רק לעצמנו, למשפחה שלנו, ולאלה שאנו מודטים עליהם, אלא גם לאזן את העולם? מכיוון שרק זו המודעות שמכפילה את כוח האור שלנו ומשנה את המאזניים לכוון החיובי. וזוהי המודעות שיכולה להתעורר בכל אחת ואחד מאתנו בשבת "נִצָּבִים" על ידי הבורא.
