"ביום הראשון של סוכות, יתעורר קו הימין של זעיר אנפין כנגד המלכות. כדי לחבק. דהיינו בסוד הפסוק "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי." [שיר השירים, פרק ב', פסוק ו']. ואז יש לכל שמחה, וכל הפנים מאירים. ושמחת ניסוך מים הצלולים על המזבח. וצריכים בני אדם לשמוח בכל מיני שמחה, מפני שהימין גורם זה. כי בכל מקום ששורה הימין, שהוא חסדים, צריך להיות שמחה בכל, אז היא שמחה להשתעשע.
-זוהר פנחס, כרך ט"ו, פסוק ל"ב.
סוכות הוא זמן של חסדים, זמן של חסד ושל שמחה. עכשיו, לאחר שטיהרנו את הרצון לקבל לעצמו בלבד על ידי העבודה שעשינו בראש השנה, אנו יכולים להתחיל לבנות רצון לקבל לא לעצמי בלבד אלא רצון לקבל על מנת לתת, לבנות את ההיבט שבנו שהוא הקרוב ביותר לתכונתו של הבורא. זוהי מטרת חג הסוכות וזוהי הסיבה לכל ההיבטים הרבים של החג העשיר והחגיגי הזה. הכלים בהם אנו משתמשים בסוכות: הסוכה עצמה, ארבעת המינים שיוצרים את החיבור עם הלולב והאתרוג, ניסוך המים, כולם חלק מתוכניתו של הבורא לאפשר לנו את היכולת לבנות עתיד של הרמוניה.
"כי בסוכות צריכים בני האדם לשמוח בכל מיני שמחה".
הלולב מייצג חסד. מחזיקים אותו ביד ימין, ימין הוא צד הנתינה, קו ימין. הערך המספרי של לולב הוא 68, וכאשר אנו מוסיפים את ארבעת ימי ההכנה, מיום כיפור עד סוכות, אנו מגיעים ל-72, השם בן ע"ב השמות של הבורא. כלומר, כאשר אנו נותנים, אנו יכולים למשוך את הכוח המלא של האור הקדוש. אנו לא שמים את הלולב על הרצפה על צדו, הוא תמיד עומד זקוף, תמיד מושך אנרגיה. זה מזכיר לנו שהיכן שיש חסד, היכן שיש נתינה או נדיבות, בדרכים גדולות או קטנות, יש זרימה מתמדת של אנרגיה מן העולמות העליונים אל העולם שלנו.
האתרוג מייצג אנרגיה שונה. לעתים, אנשים מחפשים אתרוג יפה מכיוון שהאתרוג מייצג את העולם הפיזי של מלכות. זוהי הרמה של מלכות; זה מה שנועד בשבילי. זה הכלי שאוצר בחובו את כל האור הזוהר.
כאשר אנו מתפללים בסוכה, אנו מחזיקים את הלולב והאתרוג יחד, צמודים, וזה מייצג את האיחוד והאחדות של שני ההיבטים הללו, שזוהי, אחרי ככלות הכל, מטרת הבריאה: הלולב מייצג את תכונת הנתינה של הנשמה והאתרוג, הגוף, הוא המקבל. אין אנו יכולים לעשות את עבודתנו בגוף בלי הנשמה, וגם הנשמה אינה יכולה לעשות את עבודתה בלי הגוף; יחד יש לנו חיים. ועם זאת, מבחינת האנרגיה, הלולב חזק יותר מן האתרוג, בדיוק כפי שהרצון של הבורא לתת לנו טוב ושפע אינסופיים חזק יותר מן הרצון שלנו לקבל זאת.
חג הסוכות גם נותן לנו את התקשורת של ניסוך המים הידוע כ"שמחת בית השואבה" ביום השישי. בתקופת בית המקדש, מים נשאבו מן הבאר ונשפכו על המזבח בבית המקדש. לכן, טבעה של התקשורת הזו הוא לשאוב ולשפוך מים. התקשורת הזו, גם היא, ממשיכה את נושא הכנסת כוח החסדים אל עצמנו. נאמר שמי שעד לתקשורת הזו חייב להיות בשמחה גדולה, ועצם ההתבוננות הפשוטה הזו תמשוך שמחה ותעניק הגנה מתלאות החיים.
כשאנו חוקרים ובודקים כל פעולה שאנו עושים בסוכה, אנו מבחינים שהחלון הזה בזמן, המשולב עם מודעות וטכנולוגיה, מאפשר לנו את היכולת למשוך את החלק האלוהי ביותר של עצמנו אל תוך תוכו של מרקם ההוויה שלנו, ממלא אותנו ביכולת להיות שונים מכפי שהיינו בעבר. אנו עלולים להיות פגיעים וכאובים לאחר עבודת טיהור השליליות שלנו שקדמה לחג הזה, ועתה זה כאילו שהבורא אומר: "אכין לכם מקום בו תשכנו יחד עמי ובו תמיד תרגישו בטוחים".
"החלון הזה בזמן מאפשר לנו את היכולת למשוך את החלק האלוהי ביותר של עצמנו אל מרקם ההוויה שלנו..."
התורה אומרת לנו שכאשר בני ישראל עזבו את מצרים הם נסעו מן העיר רעמסס אל סוכות. יש האומרים שהבורא הגן על האנשים בכך שנתן להם סוכות פיזיות, ולכן סוכות הוא שמו של חג הסוכות, בעוד אחרים אומרים שהאנשים היו מוקפים בענני הכבוד: אחד מתחת לרגליהם, אחד מעל ראשיהם, ארבעה חבקו אותם מכל צד, ואחד הנחה אותם בדרכם. אנו יודעים שמבחינה קבלית שניהם כנראה נכונים, מכיוון שאחד מייצג מה שהתרחש במישור הרוחני והאחר במישור הפיזי.
ב-ט"ו בתשרי [מזל מאזניים], התחיל עם ישראל את בניית המשכן. המשכן היה המקום שבו התחייב הבורא לשכון כאן עלי אדמות, להצטרף אל האנושות. בסוכות, גם אנו מתחייבים לשכון עם הבורא, לעזוב את ביתנו, את הנוחות הפיזית שקוראת לנו, את פרעה שרוצה להחזיר אותנו אל רעמסס. הסוכה היא המקום שיזין אותנו, ויביא אותנו למקום שיש בו אנרגיה לכל השנה. היא כמו בטן הלוויתן, שבה שהה יונה בבטחה במשך שלושה ימים ושלושה לילות כדי להכינו לייעודו. בסוכה, אנו טובלים באור כדי להגיח מתוכה חזקים יותר ומחוברים יותר למהות האלוהית הקדושה שלנו. לא מדובר כאן על צל שנמצא בסוכה רגילה ומגן על הגוף מפני השמש, אלא על צל שמעניק הגנה לנשמתנו.
החכמה האופפת את חג הסוכות היא טכנולוגיה מפורטת מאוד – אנו יכולים לבלות שנה שלמה בלימודים ובהכנות לקראתה ועדיין עוד יהיה לנו מה ללמוד. לכן, עבור אלה מאתנו שאינם מלומדים גדולים, שרוצים להתחבר למהות הטהורה ביותר של החג, אני מאמינה שהסיפור המקסים והנוקב הזה יוכל לעזור לנו לזכור מה באמת חשוב.
היה פעם אדם עני מאוד, תם לב ופשוט הליכות, שרצה מאוד לעשות את התקשורת החזקה ביותר לסוכות. הוא רצה לקנות את האתרוג היפה ביותר שיוכל למצוא, אתרוג שיבטא את אהבתו והערכתו לבורא על כל המתנות שהבורא הרעיף עליו ועל משפחתו.
הדבר היחיד בעל ערך שהיה ברשותו היה תפילין שהוריש לו אביו. כשהחג רק התחיל, הוא ידע שהוא לא יזדקק לתפילין שלו במשך תשעה ימים, והיה בטוח שכאשר יגיע הזמן שבו יזדקק להם, הוא ימצא דרך לקבל את התפילין שהוא צריך. לכן הוא מכר את התפילין והביא הביתה את האתרוג היפה ביותר שיכול היה למצוא.
כאשר סיפר לאשתו על הקנייה החדשה והקדושה שלו, אשתו כעסה מאוד: "איך יכולת לעשות זאת למשפחה שלנו? יש לנו כל כך מעט כדי להאכיל את הילדים שלנו ואתה לקחת את הכסף ממכירת התפילין שלך וקנית בו אתרוג?" ואז זרקה את האתרוג על הרצפה, קליפתו המושלמת נסדקה ונהרסה, והוא התקלקל ללא כל תקנה.
בעלה, שבור לב ממראהו הנורא של האתרוג, שקל את העניין בעומק רב.
"אין לי תפילין", הוא חשב, "אין לי אתרוג, אבל עדיין קיימת בלבי אהבת הבורא, והדבר החשוב ביותר שאני יכול לעשות כדי לחגוג את האהבה הזו הוא להתנהג כמו הבורא ולהפגין אהבה ולא כעס כלפי אשתי."
בתוך הסוכה הפיזית והסוכה הרוחנית שמקיפה את נשמתנו בזמן הזה, הדבר החשוב ביותר עבורנו לזכור הוא מודעות אוהבת, מכיוון שכשאנו עושים כך, אנו מאמצים אל לבנו הרמוניה עם עמיתינו, אנו מגדילים את יכולת לבנו לאהוב אנשים, ומכנסים יחד את כל האנושות אל חסות ענני הכבוד.
"בתוך הסוכה הפיזית והסוכה הרוחנית שמקיפה את נשמתנו בזמן הזה, הדבר החשוב ביותר עבורנו לזכור הוא מודעות אוהבת"...
כשאנו נכנסים אל הסוכה הקוסמית, שעוטפת את כולנו בשמונת הימים הבאים, אנו יכולים לבקש: "בורא שלי, אני יודע/ת שעשיתי כל כך הרבה דברים רק לעצמי בלבד ולכן לא מגיעים לי רחמים כלל. נפלתי, מעדתי, נכשלתי; אני דומה יותר לאתרוג מאשר ללולב. ועם זאת, אני יודע/ת שבאמצעות הסוכה שלך, אתה נותן לי מתנה גדולה, לכן בבקשה הענק לי את האנרגיה הזו כדי שאוכל להיות צנור חזק יותר לאורך, לדאוג לאחרים כשם שאתה דואג לי, עכשיו ובכל השנה הבאה."
