כפי שהרב היה תמיד מזכיר לנו, כמות האור שאנו מקבלים מכל תקשורת תלויה במודעות שלנו. ובסוכות, לא מספיק שיש מודעות; אנו חייבים להיות בשמחה, התרגשות והתלהבות. אם יש לאדם רק מודעות, אבל הוא אינו שרוי בהתרגשות, התלהבות ושמחה, הוא או היא מגבילים את היכולת שלהם לקבל את אור הסוכות. אם כן, יש לקוות שעם ההבנה הזו, נוכל לבוא אל סוכות ולא רק לקבל באמת את עוצמת שפע האור והברכות שקיימים, אלא גם לעורר התלהבות, התרגשות ושמחה גדולים יותר.
אחד מן הלימודים האהובים עלי בזוהר המדבר על הסוכה שבתוכה אנו יושבים, אוכלים וישנים, הוא הלימוד בו שואל הזוהר מהי הסיבה לכך שבני ישראל נסעו במדבר עם שבעה עננים. שבעת הימים האלה, שבעת העננים שהיו במדבר, יש להם מטרה אחת, מהות אחת, אור אחד. והיא נקראת קשר הודאות. ומכיוון שאנו חייבים לגשת, לעורר ולקבל את קשר הוודאות הזה, הזוהר מגלה לנו מהו סוד הסוכות. הסוד מדוע אנו יושבים בסוכה נובע מסיבה אחת בלבד: לקשור את עצמנו לקשר הוודאות, ופירוש הדבר הוא שכל רמה של ודאות שהייתה לנו עד לאותו רגע בשנה האחרונה ובמשך כל חיינו הקודמים, מתנת הסוכות היא כזו שאם יש לנו המודעות, ההתלהבות, ההתרגשות והשמחה, אנו יכולים לעזוב את שבעת ימי הסוכות קשורים ומחוברים לוודאות.
בציטוט מתוך שיר השירים נאמר: "בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי." [שיר השירים, פרק ב', פסוק ג']. הפסוק הזה אומר, למעשה: "בצלו של הבורא השתוקקתי לשבת, מכיוון שהייתה לי תשוקה עצומה לכיסוי, למעטה, לצל האור של הבורא. לכן, הפרי שמייצג את החיים לאחר חג הסוכות יהיה מתוק לחכי". הזוהר מצטט במיוחד את הפסוק הזה משיר השירים, מכיוון שלא מספיק לשבת בסוכה. המלך שלמה אומר בשיר השירים במפורש: "מכיוון שהייתה לנו תשוקה עצומה לשבת בצל הוודאות, לכן, אנו זוכים במתיקות ובאינסוף הברכות שהסוכה יכולה להעניק לנו". אם כן, מהי המהות של סוכות? מהי מהות הסוכה? בסוכות אנו מסוגלים להגיע לרמת ודאות שאין אנו יכולים לזכות בה בכל זמן אחר בשנה.
איך אנו מגיעים לשם? כיצד אנו מוודאים שאנו באמת מקבלים את אור הסוכה? הזוהר אומר לנו שהתשובה היא הפסוק של המלך שלמה, משיר השירים. אתם חייבים שתהיה לכם תשוקה אדירה, אתם חייבים להיות נרגשים ונלהבים, ואז תזכו לקבל את המתיקות ואת אינסוף הברכות השנה הזו.
הזוהר מאוד ספציפי במילותיו, ולכן, אנו יכולים לומר שיש אינסוף סודות בפסוק הזה; הזוהר אומר שכל אדם חייב "להראות את עצמו" אם הוא או היא רוצים לקבל וודאות ולקשור עצמם אליה. הם חייבים להראות שהם יושבים בצל הוודאות ומחוברים אליה. מה פירוש "להראות את עצמו"?
כאשר אנשים מתבוננים בכם יושבים בסוכה, הם חייבים לומר: "אני יכול/ה לומר, על פי ההתלהבות ההתרגשות ורמת השמחה, שהאדם הזה יושב בצל הודאות של אור הבורא. הוא או היא אין להם שום דאגות בחייהם. הוא או היא מחוברים לחלוטין לאור הבורא". זה פירוש להראות את עצמכם כאשר אנשים מתבוננים בכם יושבים בסוכה; המתבונן חייב לומר: "זה אדם שיושב בצל הוודאות של אור הבורא." אם אדם רק יושב, אם אדם רק מתחבר, ואחרים אינם יכולים לומר זאת, אזי אינכם מראים את עצמכם יושבים, כפי שהזוהר אומר, תחת צל הוודאות. ואז האדם מוגבל בכמות הוודאות שהוא או היא יכולים למשוך, ומוגבל בקשר הוודאות שאליו הוא קושר את עצמו.
ביום הראשון של סוכות כל אור החסדים, כל אור הוודאות שאנו הולכים למשוך במשך שאר הימים של סוכות התעורר כדי לקבל באמת, כפי שהזוהר קורא לזה, את קשר הוודאות. ואנו חייבים לזכור את הפסוק הזה ולשמור אותו במוחותינו במשך כל חג הסוכות: אדם חייב לוודא שהוא נראה יושב בצל הוודאות. ופירוש הדבר הוא שזה חייב להיות ברור לחלוטין – השמחה שלנו, ההתלהבות וההתרגשות שלנו, הבהירות שלנו, הוודאות שלנו כשאנו יושבים בסוכה ומקבלים ממנה את החיבור הזה לקשר הוודאות – ברורים כל כך, עד כי כאשר אנשים מתבוננים בנו, הם יוכלו לומר שהאדם הזה יושב בצל הוודאות.
ואז ממשיך הזוהר לומר שכל אדם שיושב תחת צל הוודאות חייב לעצום את עיניו ולראות בעיני רוחו שהוא אינו יושב בסוכה פיזית, אלא בצל הזה, במעטה הוודאות הזה, אשר מאיר למטה עד אינסוף לכל אחד ואחת מאתנו שיש לו המודעות הזו תוך כדי ישיבה בסוכה. מכיוון שאז, בהתאם לרמת החיבור, ההתלהבות, ההתרגשות והשמחה, כל אחד ואחת מאתנו כאשר אנו יושבים בצל הוודאות הזו יכולים לזכות לקבל גם חירות מכאב וסבל וגם ברכות עליונות לעצמנו ולמשפחתנו עד אין סוף.
