פרשת היא פרשה יפה מאוד. מבחינה פיזית, מדבר הסיפור על איסוף חומרים לבניית המשכן. אבל, בלב הקריאה הזו, ובלב השבת הזו, יש למעשה התעוררות הלב והנשמה לחיבור עם אור הבורא. ורבים מהפסוקים היפים ביותר שבזוהר המדברים על התעוררות הלב והנשמה שלנו נמצאים בזוהר של פרשת "תְּרוּמָה". אם כן, מה שבאמת מייחד את שבת "תְּרוּמָה" הוא הסיוע שאנו מקבלים מאור הבורא להיפתח באמת ולהרגיש באמת את התעוררות לבנו ונשמתנו.
הפרשה מתחילה בכך שהבורא אומר למשה, בהתייחסו לבני ישראל: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִיתְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ " [שמות, פרק כה', פסוק ב'] ועל הפסוק הזה יש לימוד יפה מאת נכדו של הבעל שם טוב. הוא אומר ששימוש הבורא כאן במילה "לִי" הוא משמעותי; פירוש הדבר הוא שהבורא אומר: "קחו אותי", כאילו האור באמת מצפה מאתנו שניקח אותו.
אבל, כיצד נוכל לקחת את האור, כיצד נוכל לעשות את הדבר שהבורא מצפה מאתנו לעשות? זו הבנה שונה לחלוטין של האופן שבו אנו עושים את עבודתנו הרוחנית; אנו לא מתחברים לאור או מושכים קצת אור. אלא, אנו חייבים לקחת את האור ולהתייחס אליו כאל שלנו. ואם נעשה זאת, נתחיל באמת להרגיש אותו, ונרגיש אותו באופן שונה לגמרי. אם כן, השאלה היא, כיצד ניקח את אור הבורא באופן כזה שבו הוא ישכון בתוכנו כל הזמן? הדרך החשובה והעוצמתית ביותר לעשות זאת היא באמצעות התחברות למלים של הזוהר. מדוע? מכיוון שהמלים של הזוהר, כפי שאמרנו כבר קודם לכן, הן מהות האור של הבורא.
אבל, המודעות שעמה אנו מתחברים לזוהר חשובה מאוד. עם כל מילה שאנו אומרים, סורקים או לומדים, אנו חייבים לעשות מדיטציה על הידע שלמרות שנראה כאילו שהמלים יוצאות החוצה, אנו למען האמת לוקחים אותן פנימה; עם כל מילה בודדת אנו לוקחים פנימה את מהות אור הבורא. ולכן חשוב כל כך, כפי שציינתי פעמים רבות, לומר ממש או ללחוש את המלים של הזוהר, כדי שתחזורנה אל אוזנינו. מכיוון שמטרת ותהליך ההתחברות למהות אור הבורא, או חשוב מזה, לקיחת אור הבורא באמצעות קריאה או סריקה של הזוהר, אינה להוציא החוצה, אלא להכניס פנימה. וכאשר אנו אומרים את המלים של הזוהר, ואוזנינו שומעות אותן, אנו באמת לוקחים את המלים האלה, ולמעשה את מהות אור הבורא, אל תוך עצמנו.
אם כן, כאשר האור אומר בפרשת "תְּרוּמָה" : " תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", הבורא למעשה אומר לנו, "איני זקוק לכך שתתחברו אלי, איני רוצה שתמשכו מעט מן האור שלי; אני צריך מכם שתכניסו אותי אל תוך עצמכם". ולכן, הכלי החזק ביותר בעולם שבאמצעותו אפשר לקחת את האור ולהכניס אותו אל תוך עצמנו הוא קריאה בקול או שמיעה של מלות הזוהר. אבל זה חייב להיעשות עם מודעות: כשאנו אומרים את מלות הזוהר, אנו יודעים שהן מהות אור הבורא, וכשאנו שומעים אותן, אנו מכניסים אותן פנימה, לוקחים לעצמנו את מהות אור הבורא. אם נקרא את הזוהר בדרך זו, נהיה חייבים להרגיש כיצד לבנו ונשמתנו מתעוררים ומתמלאים באור הבורא. ובשבת "תְּרוּמָה", אנו מקבלים מהבורא עזרה להיפתח להתעוררות הזו.
