בְּראשית האהבה

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ." אלה הן המלים הראשונות של הספר הפופולרי ביותר בעולם: התנ"ך. התנ"ך אשר פילס את דרכו בכל רחבי העולם, תורגם לאלפי שפות, ואשר מעריכים שנדפס יותר מ-6 ביליון פעמים. התנ"ך הוא עד כה הספר הנמכר והמופץ ביותר בעולם. אך מה טיבו של הטקסט הזה, העתיק ביותר בעולם? המקובלים נוהגים לספר על התלמיד שביקש ממורו לתמצת את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת. המורה אמר לתלמיד שהתורה היא פשוט לימוד כיצד לאהוב את רעך כפי שאתה אוהב את עצמך והשאר הוא רק פירוש לכך. האם יכול להיות שהטקסט הזה, בן אלפי השנים, נכתב על אהבה בלבד? האם יש לאהבה הכוח ליצור את התנועה הגדולה הזו, המתפשטת ברחבי היקום? אני יודעת שכן. אני יודעת שלאהבה יש הכוח לעשות זאת, והרבה יותר. אני מאמינה שהתורה, בלב לבה, כולה אודות אהבה. התורה היא הסיפור הראשון בעולם על כוח הבורא ועל אהבתו, הנובעת ממנו באופן אינסופי. התורה, חמשת הספרים של התורה, היא העומדת בלב הלימוד הקבלי והיא המספקת לנו תכנית אב וספר הדרכה לחיים. נאמר שהבורא השתמש בתורה עצמה כדי לברוא את העולם. התורה היא המים והדלק של הרוח שלנו. בה אנו מוצאים את ראשית האהבה ואת כל זהרה. באמצעותה אנו יכולים להתחבר אל אהבת הבורא, ובכך לספק לעצמנו את האנרגיה הדרושה להגשים את מטרת חיינו. השבוע, נבראת האהבה. אהבה נולדת אל היקום, מחדשת ומתדלקת אותנו. האהבה הזו הנובעת מן הבורא היא ליבת ההוויה שלנו, היא ראשית כל פעולה, ופסגת הנשמות שלנו.  אנו מוצאים את עצמנו בתחילת הסיפור שלנו ובתחילת האהבה. 

"אהבה אמיתית היא חסרת כל אנוכיות". 

התדפיס הקוסמי ומפת השבוע הזה הם לא אחרים מאשר תחילת התורה עצמה, הפרשה הקרויה "בְּרֵאשִׁית". בְּרֵאשִׁית" פירושה בהתחלה. הפרשה הזו עומדת בראש הספר הראשון של התורה, הידוע כ"בְּרֵאשִׁית". אנו קוראים את פרשת "בְּרֵאשִׁית", פרשה אפופת מסתורין ואינספור פרשנויות, בתחילת השנה, והיא מתחילה את מחזור פרשות התורה השבועיות שלנו. "בראשית" הוא סיפור בריאת העולם שלנו. כל יום מתועד ומתואר. יום ראשון: בריאת הלילה והאור. יום שני: בריאת השמים. יום שלישי: בריאת האדמה והאוקיאנוסים. יום רביעי: בריאת הכוכבים, הירח והשמש. יום חמישי: בריאת בעלי החיים הנמצאים במים ובאוויר. יום שישי: בריאת היצורים החיים על פני האדמה והאדם עצמו. ולבסוף, היום השביעי: בריאת הזמן הקדוש שבו הבורא נח מעבודתו. בפסקאות הראשונות האלה של התורה, אנו מקבלים את כוח הבריאה הגדול ביותר שקיים אי פעם. זה מאגר אינסופי, בלתי נדלה של אנרגיה אשר לעומתו מחוויר אפילו כוחה של השמש. במשפטי הפתיחה האלה אנו מתחילים ללמוד ולחוש את אור הבורא ואת עוצמתה האדירה של אהבתו. מכיוון שהעולם נולד מתוך אהבת הבורא לכל אחת ואחד מאתנו, ילדיו היקרים. 

"זה הסיפור שלנו". 

הקבלה מלמדת שהעולם נברא להנאתנו. נבראנו כדי להיות מאושרים וכדי לחוות שמחה. האדמה היא מתנה עצומה מאת הבורא. לפני בריאת העולם שלנו, היינו אחד עם הבורא באוטופיה שבה לא היה כל חוסר, עצב, כאב, דיכאון או בעיות. קיבלנו אינסוף אנרגיה ואינסוף ברכות. כמו ילד קטן בזרועות הוריו, סופקו לנו כל צורך וכל רצון שלנו. אבל כפי שהחיים מראים לנו, ילד בסופו של דבר גדל, והתהליך הזה רומז למה שהתרחש לפני אלפי שנים. כשהתחלנו להתבגר עם הבורא בעולם האוטופי שלנו, נעשינו בלתי מרוצים מכיוון שלמרות שקיבלנו הכל מהבורא, היה דבר אחד שלא קיבלנו: לא קיבלנו את הסיפוק שבהיות נותנים ומספקים בכוחות עצמנו. וכך, הבורא, מתוך אהבה טהורה, נתן לנו את העולם הזה כדי שנוכל לפתח את ניצוץ הבורא ששוכן בכל תוך אחת ואחד מאתנו. כמו הכאב שחווה כל הורה כאשר הילד עוזב את הבית, הרגיש הבורא את הכאב הזה ביתר שאת, אבל איפשר לנו את מתנת הרצון החופשי, מתוך ידיעה שזו הדרך היחידה עבורנו לקבל את המילוי שחיפשנו. אהבה שמשחררת מישהו אחר כדי שיוכל להתבגר ולגדול היא האהבה חסרת האגו, הטהורה, המסורה, הדואגת ביותר שקיימת. מכיוון שלאהבה אמיתית אין שום אג'נדה, שום התקשרות ושום שליטה. זוהי אהבה חסרת כל אנוכיות, אהבה שמשחררת אותנו לחפשי. זוהי האהבה שנולדת השבוע הזה, אהבה אמיתית שגדלה ומתפתחת בלבנו. 

לפעמים אנו עלולים לחשוב שאנו אוהבים מישהו כאשר למעשה אנחנו אוהבים רק את עצמנו. אנו עשויים לאהוב מה שהאדם הזה עושה עבורנו, או את האופן שבו הוא גורם לנו להרגיש. זה נקרא "צל של אהבה" ומדובר כאן על מה שאנו זקוקים לו ומה אנו יכולים לקחת מתוך מערכת היחסים הזו. זו אהבה שבה אנו חושבים קודם כל רק על עצמנו. אבל אם אנו אומרים שאנו אוהבים מישהו, איך יתכן שאין אנו יודעים תמיד מתי הוא שרוי בכאב, במצוקה, או מתי הוא פגוע? אהבת אמת היא חסרת כל אנוכיות. זוהי ההבנה שלפעמים לאהוב מישהו פירושו שאתם חייבים לתת לו ללכת. לפעמים, לאהוב מישהו אומר שאינכם יכולים לתת לו מה שהוא רוצה. לפעמים לאהוב מישהו זה לאפשר לאדם האחר אפילו לאהוב מישהו אחר. אהבה אמתית היא לאפשר להשתחרר. זה בדיוק מה שהבורא, אבינו שבשמים, עשה עבורנו. הוא שחרר אותנו וברא את כל העולם כשדה משחקים עבורנו, כדי שנוכל להתפתח ולהתבגר מבחינה רוחנית. הסיפור של "בראשית", סיפור הבריאה, הוא סיפור אהבה. זה הסיפור שלנו. כאן, עלי אדמות, אנו יכולים ללמוד כיצד לפתוח את לבנו יותר, לתת יותר, לחלק יותר, וחשוב מכל, ללבות את ניצוץ הבורא שבתוכנו ללהבה גדולה ובהירה. 

"זה זרע האהבה". 

השבוע, במדיטציות שלכם, קחו את עצמכם אל שדה יפה, שדה רחב ידיים, פתוח, שבו אפשרויות העתיד רחבות כמו השמים שמעליכם. כשאתם הולכים בו, נשמו את האוויר הצח ואפשרו לו להיכנס אל ריאותיכם. זוהי נשימת החיים והיא תומכת בכם. עכשיו כרעו אל פני האדמה ובעדינות שימו בתוכה זרע. הזרע הזה מייצג את הרצונות המשאלות והשאיפות האמתיים ביותר של לבכם עבור השנה הבאה. אתם טומנים אותם באדמה מתוך הידיעה שהם יישנו במשך חודשי החורף, אבל בבוא האביב, הם יגדלו ויפרחו. זהו זרע האהבה. אנו זורעים את הזרע הזה בכל פעם שבה אנו מחייכים אל חבר, מושיטים יד אל מישהו במצוקה, מאפשרים לאנשים לחיות את חייהם, ואפילו משחררים את אלה שרוצים לעזוב אותנו. אנו הופכים לבוראים בעצמנו בכל פעם שבה אנו עושים עבור אחרים מה שהיינו רוצים שייעשה עבורנו. 

כאשר אנו זורעים זרעי אהבה, אנו מפעילים אותם כוחות שיש לבורא בעצמו. התוצאה תהיה תמיד אהבה. מכיוון שכאשר נתחיל עם אהבה, אהבה תמיד תחכה לנו בסוף.