מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2019.
פרשת "נָשֹא" עוסקת במה שאפשר לעשות כאשר אנו חייבים לתקן איזו שהיא פעולה שלילית שעשינו. אבל באורח מעניין למדי, הפרשה הזו מתחילה בהתייחסות רק אל אחת הפעולות השליליות האפשריות שאדם יכול לעשות: גנבה. אבל אם הפרשה רוצה להורות לנו כיצד לתקן כל פעולה שלילית, מדוע לדבר במונחים כללים, ולדבר רק על גנבה? מדוע, מכל המעשים השליליים שאדם יכול לעשות, נבחרה הגנבה כדוגמא?
”הבורא הוא הכל…“
ה"שפת אמת", כשהוא עונה על השאלה הזו, מעניק לנו תובנה גדולה על כל המעשים השליליים. הוא כותב: "אם אדם מבין וזוכר תמיד שהכל זה הבורא, ושהבורא שולט על כל הבריאה, אין הוא יכול לעשות שום מעשה שלילי." וזה אחד העקרונות הבסיסיים של חיים רוחניים אמיתיים, שאותו רובנו מבינים, אבל לא תמיד חיים על פיו. כי אם היינו חיים על פי העיקרון הזה, לעולם לא היינו מתרגזים בגלל התרחשויות חיצוניות מסוימות, לא היינו עצובים, לא היינו גונבים, משקרים, מכיוון שהיינו יודעים שהכל בא מאת הבורא. אם באמת היינו חיים כך, לעולם לא היינו מקנאים באחרים, כי אנו יודעים שהבורא נמצא בשליטה ומה שאמור להגיע אלינו, יגיע.
”הבורא נמצא בשליטה…“
מתוך ההבנה הזו, נוכל לנסות לענות על השאלה שהתעוררה, מדוע בחרה התורה בגנבה כדוגמא, כשניסתה ללמד אותנו את הדרך לתקן את כל המעשים השליליים. זה מכיוון שהמקור והבסיס לכל המעשים השליליים הם אמונתו של האדם שלא הכל הוא הבורא, ושהבורא אינו בשליטה. בעיקרו של דבר, כאשר אנו עושים מעשה שלילי, זה כאילו שאנו גונבים מהבורא; התורה מלמדת אותנו כאן שהבסיס לכל המעשים השליליים הוא גנבה – לא מאנשים אחרים, אלא גנבה רוחנית מהבורא.
זו הבנה עמוקה ש"שפת אמת" משתף עמנו בשבת "נָשֹא" – הכל הוא הבורא, הבורא בשליטה, ולכן, אם פועלים מתוך מודעות אחרת, זה כאילו שאנו גונבים מהבורא. יש לקוות שזה לימוד שיוכל לשמש לנו כאבן דרך לצמיחה רוחנית, לא רק בשבת "נָשֹא", אלא תמיד.
