למדתי הרבה לימודים בחיי, אבל אחד החשובים שבהם הוא לא לתת יותר מדי אנרגיה לרגע אחד. מכיוון שהוא רק פרק, לא כל הספר.

"נקודת הראות של הבורא היא הסיפור השלם."

רובנו רואים את חיינו בחלקים קטנים. לא קל לצאת מהנסיבות הנוכחיות ולראות תמונה גדולה יותר. ועם זאת זו דרך כל כך נפלאה לזכות בחכמה. זה גם היה המבחן של יוסף. בפרשת השבוע שעבר ראינו את יוסף בייאוש גדול, מכיוון שנמכר לעבדות. השבוע, יוסף מתעלה כאשר הוא משתחרר מהכלא ונעשה ליועץ הראשי של פרעה. בפרשת "מִקֵּץ", אנו רואים את יוסף מתעלה מעבדות למלוכה. בשנייה אחת יש קושי ואנו למטה בזבל. ובשנייה הבאה, דברים נראים טוב ולכן אנו מאושרים. כך בנויה רשת הרגשות האנושיים, טוויה במעלות ובמורדות.

יוסף ישב 10 שנים בבית הכלא על פשע שלא ביצע, ואז עוד שנתיים מכיוון שאיבד את הוודאות בכך שהאור הקדוש הוא מקור החירות שלו. לא בן אנוש [שר המשקים]. לקראת הסוף, היה קשה ליוסף לקלוט שהכליאה שלו בבית הסוהר הייתה לכשעצמה ברכה. ועם זאת, זה בדיוק מה שהייתה. עבור יוסף, השנים בשבי הפכו אותו למרכבה שנועד להיות עבור העולם. בתחילה התרחש תהליך ההתנקות שהיה חייב להתרחש; יוסף אולי לא היה אשם בפשע שהואשם בו, אבל היה אשם בגרימת קרע בינו ובין אחיו. יתרה מזו, השנים הללו סיפקו ליוסף בדידות שהייתה נחוצה לו כדי לגלות רמה רוחנית חדשה ולהתעלות אליה. בזכות החושך שחווה, יוסף יכול היה לחוות תמיד ולעולמי עד הערכה עזה ואינטנסיבית לאור.

הפרשה הזו באה ללמד אותנו שה'רגע' הוא מנקודת הראות שלנו, אבל נקודת הראות של הבורא היא הסיפור השלם.

"הכל הוא נס."

אנו חושבים שדברים הם טובים רגע אחד ורעים במשנהו, ולעולם לא יודעים שכל רגע אינו 'טוב' או 'רע', אלא פשוט צעד אחד במסע לקראת ההארה. אנו רואים את עקבות הרגליים, אבל הבורא רואה את הדרך כולה, והיא הדרך שמובילה אותנו תמיד קרוב יותר אל עצמנו ואל האור.

אין זה צירוף מקרים שהשבוע הזה הוא תחילת החג, זמן הנסים, וראש חודש גדי. אחת הדרכים הטובות ביותר למשוך נסים היא להתחיל להכיר בכך שהכל הוא נס. השמש שעולה במזרח בבוקר, נשימת החיים שעמה מוענק לנו עוד יום נוסף, הלובן הטהור של השלג הטרי והרענן או העשב הירוק הנע ברוח, אדם אחד שבאמת דואג לנו, הזמנים הטובים בהם אנו חוגגים, וכן, אפילו הזמנים הלא כל כך קלים שמהם אנו גדלים – כל אלה הם נסים. כולם חלק מהתוכנית והעיצוב האלוהיים שבאמצעותם מוחדר האור לנשמה שלנו.

האנרגיה של פרשת "מִקֵּץ" בשילוב האנרגיה של ראש החודש וחג החנוכה, עוזרות לנו לראות לא רק את הברכות שבחיינו כנסים, אלא גם את האתגרים. מכיוון שכמו יוסף, ברגעים החשוכים ביותר שלנו אנו מגדילים ומרחיבים את הקיבולת והיכולת הרוחניות שלנו. עם המודעות הזו, אנו יכולים לצאת מתוך הרגע ולהתחיל לראות את התמונה הגדולה יותר, ויום אחד, את התמונה השלמה כולה. אנו יכולים להתחיל לראות כיצד כל מה שמתרחש, לא משנה איך אנו קולטים אותו בתחילה, הוא באמת לטובה.

מנקודת הראות של הבורא, אין כלל חושך. יש רק אור.