יש פרדוקס יסודי שהמפרשים מדברים עליו הקשור לפרשת חוקת ולתהליך של הסרת טומאת המת, הסרת הטומאה ממישהו שהיה ליד, או נגע, בגוף מת. היו שני מרכיבים עיקריים בתערובת שהשתמשו בה כדי להסיר את כוח המוות: שרידי השריפה של הפרה האדומה, ומים חיים. הם היו מעורבים יחד והתיזו אותם בדרך מסוימת, בימים מסוימים, על אדם שנעשה טמא בטומאת המת, וכך הוסרה הטומאה הזו. אבל למרות שהאדם שנעשה טמא נעשה טהור באמצעות התהליך הזה, האדם שטיהר אותו והתחיל את תהליך הטיהור, נעשה בעצמו טמא. וזה הפרדוקס.
"כוחות רוחניים משפיעים על ההפכים שלהם".
במשך הדורות, שאלו המקובלים אם התערובת מטהרת את הטמא, מדוע היא הופכת את האדם הטהור לטמא? היו לשאלה הזו הרבה תשובות שונות, אבל יש משהו יפה מאוד שאחד מתלמידיו של המהר"ל אמר, שהייתי רוצה לשתף, ואני חושב שהוא גם הבנה בסיסית לעבודה הרוחנית שלנו. הוא משתמש בדוגמא של פרי, שיכול להיות טהור או טמא; אם אדם טמא נוגע בפרי, הפרי לוקח את האנרגיה הזו. אבל הפרי יכול להיעשות טמא רק אם קודם הוא נגע במים. אם הוא מעולם לא נגע במים, אז אפילו אם אדם טמא נוגע בו, הוא לא יכול להיעשות טמא. מדוע זה?
אנו יודעים שמים מייצגים טוהר, וכוחות רוחניים, הוא אומר, משפיעים רק על ההפכים שלהם. לכן, כוח המים, שהוא המצב ההפוך של האדם שמחובר למוות, יכול לטהר אותו. בעוד שמצד שני, האדם הטהור אינו מושפע מהמים, אבל האפר של הפרה האדומה מתחבר אליו, ומעורר בתוכו טומאה – ההפך ממצבו הנוכחי. כל כוח, כפי שאנו רואים, יש לו השפעה על האדם במצב ההפוך לכוח הזה.
אם כן, מה שהוא מלמד על כך אינו רק הבנה חשובה, אלא גם עונה על הרבה שאלות המתייחסות לשאלה מדוע לפעמים בעבודה הרוחנית שלנו אנו לא תמיד רואים את התגלות מה שהכלים צריכים ואמורים להביא. כפי שכבר אמרנו קודם לכן, הכלי החשוב ביותר שיש לנו כדי להביא אור, ברכות ושינוי, הוא הזוהר. אבל, אם אנו מבינים את הלימוד הזה, אנו מבינים שכדי שהאור של הזוהר, הכוח הרוחני החזק הזה, יהיה לו השפעה עלינו, אנו חייבים שתהיה לנו הבנה אמתית של מצב הטומאה שבתוכו אנו נמצאים. למשל, אם אדם נמצא במצב של התעלות יחסית ואדם אחר נמצא במצב נמוך מאוד, לאור הזוהר תהיה השפעה גדולה יותר על האדם במצב הנמוך יותר, מכיוון שאור הזוהר הוא האור של הטוהר המוחלט והוא ישפיע רק על אדם שנמצא במצב ההפוך לזה. תהיה לו השפעה קטנה או חוסר השפעה כלל על מישהו שהוא, או לפחות מישהו שבמודעות שלו הוא חושב שהוא, במצב הטהור של הזוהר. זה עובד בשני הכוונים, כפי שאמרנו: כוחות הטומאה משפיעים רק על מי שנמצא ברמה גבוהה יותר, בעוד כוחות הטהרה משפיעים רק על אלה שנמצאים במצב הנמוך יותר.
"אנו זקוקים לכל כך הרבה כדי להתעלות ולהשתנות."
כאשר אנו באמת מבינים זאת, אנו מתחילים להעריך מדוע אנו יכולים לעשות כל כך הרבה עבודה רוחנית, לבוא לשבתות, להתחבר לזוהר וכו' אבל התוצאה, או ההשפעה, אינה גדולה כפי שהיא יכולה להיות. האדם שמגיע ממקום של אפס, שמרגיש שהוא זקוק לחכמה הזו, ולכן שם את עצמו במקום הפוך למצב של חכמה, יושפע על ידי החכמה הזו באופן עצום. אבל אדם שחושב שיש לו חכמה, האור והכלים ישפיעו עליו הרבה פחות.
מה שזה אומר לגבינו הוא שאם אנו רוצים שכל שבת, שכל פעם שבה אנו עושים תקשורת, או שבכל פעם שבה אנו קוראים בזוהר תהיה לזה השפעה אמיתית עלינו, אנו חייבים לבוא ממקום שהוא ההפך מן האור והחכמה, ורק אז זה יוכל להעלות אותנו. אבל אם נאמר לעצמנו: "כן, יהיה לי קצת יותר אור השבת הזו, או באמצעות התקשורת הזו... זה נחמד, זה נוח, אני אקבל קצת מזה", אז נקבל קצת אור, אבל ההשפעה תהיה הרבה פחותה מאשר אם נבוא עם ההבנה שאנו חייבים להתעלות ולהשתנות הרבה מאוד.
כוחות הטהרה, בין אם אלה הכוחות של שבת, של פרה אדומה, של הזוהר, וכדומה, השפעתם הגדולה ביותר היא על אלה שיודעים שהם במצב ההפוך מן האור הזה ומן הכוח הזה. לכן, מי ייתן שבשבת "חֻקַּת", ותמיד, נהיה ההפך מן האור, כדי שהאור יוכל באמת להשפיע עלינו באופן החזק ביותר.
