רבים מכם שהם תלמידים של המרכז במשך זמן רב זוכרים בוודאי כיצד הדגיש הרב לעתים קרובות את חשיבות פרשת השבוע הזה. פרשת "פִּינְחָס" היא כלי ריפוי רב עוצמה שניתן לנו מאת הבורא והתגלה לנו על ידי המקובלים.
”אנרגית הרפואה של פרשת "פִּינְחָס" מתקיפה כל מחלה רדומה שקיימת בתוכנו.“
פרשת "פִּינְחָס" באה תמיד בחודש סרטן כדי לתת לנו תמיכה אנרגטית לה אנו זקוקים לא רק לאחר התפרצות של מחלה, אלא עוד לפני שהמחלה מתגלה בגופנו. כפי שהדגיש הרב, אנרגית הרפואה של פרשת "פִּינְחָס" מתקיפה כל מחלה רדומה שקיימת בתוכנו, ושבעת הימים הבאים שקודמים לקריאת הפרשה עצמה עוזרים לבנות בסיס לקבל ככל יכולתנו את אנרגית הרפואה הזו, דמוית קרן הלייזר. מכיוון שההזדמנות הרוחנית הזו באה רק פעם בשנה, הייתי רוצה לבקש משהו מהקהילה העולמית שלנו: האם אנו יכולים להתכנס במודעות מאוחדת השבוע הזה, ממוקדת מעומק לבנו, כדי שנוכל לשלוח את האנרגיה הזו החוצה לכל האנושות?
יש כל כך הרבה דברים שאפשר לומר על פרשת "פִּינְחָס" ועל הקריאה שתתרחש במרכזי הקבלה בכל רחבי העולם בשבת בבוקר. נאמר שמה שהפך את פנחס למנהיג, מה שעשה אותו מיוחד כל כך, הוא שניתנה לו מתנת השלום. נאמר שמחלה מתחילה בלב. תארו לעצמכם. אם זה נכון, ואני מאמינה שכן, כמה מחלות היו מתבטלות אם רק היינו יכולים לרפא את לבנו? הזוהר, בפרשת "פִּינְחָס" , מעניק לנו סוד, שאומר שהרפואה המונעת הטובה ביותר היא השלום, השלום הפנימי.
”הרפואה המונעת הטובה ביותר היא השלום, השלום הפנימי.“
אנו מאפשרים לכל כך הרבה דברים מרגיזים ומכעיסים להיכנס אל לבנו באופן קבוע, מהדברים הקטנים היומיומיים כמו מישהו שחתך את נתיב התנועה שלנו ועד לדברים הגדולים של החיים שלא תמיד מסתדרים בדיוק כפי שקיווינו ותכננו. אבל "פִּינְחָס" היה התגלמות השלום הפנימי. הוא לא התרגש. הוא לא נרתע. לא היה אכפת לו מה אחרים חושבים עליו, אומרים עליו, או עושים לו. הדבר היחיד שעניין אותו היה להתחבר לאור הבורא. הרצון הזה נתן לו שלוות נפש, נתן לו את שלום הלב, ואת שלום הנשמה.
השבוע, בואו נוציא את הפחדים והדאגות שלנו מחוץ לדלת; מכיוון שהם אשליות שאינן משרתות אותנו. אם יש כאוס, בואו נישאר עדיין בתוך הוודאות שגם זה יעבור. בואו נמצא בתוך עצמנו את המקום שמאפשר לאחרים להיות מי שהם במקום שיהיו מה שאנו רוצים שהם יהיו. עם כל נשימה שנשאף נמלא את עצמנו באהבה ללא תנאי, ונשאף החוצה כל מחלה וחוסר נוחות שאנו עשויים להרגיש כלפי אחרים, וחשוב מזה, כלפי עצמנו.
