מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2013.
פרשת "רְאֵה" מתחילה כך: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". כאן אין התורה מדברת רק על הזמן שבו היה משה במדבר עם בני ישראל; היא מדברת גם עלינו עכשיו. המקובלים מלמדים שמאז התרחש חטא גן עדן בו נפל אדם הראשון ועד גמר התיקון, כל דבר בעולם הזה - כל מצב, כל מה שאנו מתבוננים בו וכל אדם - הם תערובת של טוב ורע, חיובי ושלילי.
”ניתנת לנו הבחירה האם להתחבר אל החיובי או אל השלילי“.
עם זאת, הבחירה היא שלנו, אנו בוחרים על מה אנו מסתכלים ולמה אנחנו מתחברים. אנחנו יכולים לחשוב, למשל, שאנחנו אדם טוב שרק רואה את השלילי במישהו אחר, אבל זו לא האמת. מה שאנו עושים למעשה הוא להתחבר אל החושך שבתוך האדם הזה. באופן דומה, כאשר אנו בוחרים לראות את השליליות בתוך משהו או מצב כלשהו, אנו מתחברים אל החושך שבתוך הדבר או המצב הזה.
המציאות היא שבכל רגע נתון, כאשר אנו מתבוננים במישהו או במשהו, ניתנת לנו בחירה האם להתחבר אל החיובי או אל השלילי, וחשוב להבין שהבחירה שאנו בוחרים היא למעשה לאן תגיע ההתחברות שלנו. כל אחת ואחד מאיתנו, אנו תערובת של אור וחושך, וכאשר אנו נכנעים לדרישות השליליות שלנו ומתמקדים בחושך שבתוך מישהו אחר, אנו יוצרים איחוד מושלם בין החושך שלנו אל החושך של האדם האחר.
מצד שני, כאשר אנו רואים את הטוב שבתוך מישהו, אנו מעוררים את האור שלנו ומתחברים אל האור של האדם האחר. זה רחוב דו-סטרי. למרבה הצער, רובנו חושבים שכאשר אנו שופטים מישהו או משהו, מדובר ברחוב חד סטרי: אני טוב/ה, ואני מסתכל על משהו רע. לא. חייב להיות לנו ברור שבכל דבר, ובכל רגע נתון, כאשר אנו רואים את החיובי או השלילי, זה מה שאנו מעוררים בתוכנו.
התובנה רבת העוצמה הזו שונה מהאופן שבו רובנו רואים את האנשים ואת העולם הסובב אותנו. אנחנו חייבים ללמוד לחזק את הצד החיובי שלנו ולרכוש שליטה על השליליות שלנו, כדי שכאשר נתבונן מחוץ לעצמנו על אדם או מצב, נתחבר רק אל החיובי שיש בו.
”מה שאנו רואים באחרים הוא האנרגיה שמתעוררת בתוכנו.“
אין אנו מסוגלים לראות משהו שאין אנו מעוררים אותו קודם כל בתוכנו; מה שאנו רואים משקף את הרמה שבה נמצאת המודעות שלנו. אם אנו רואים את החושך, זה אומר לנו שהשליליות שלנו רואה את השליליות שלהם. אם היינו מתחברים אל החיוביות שלנו, לא היינו רואים את השליליות שנמצאת באדם אחר או במצב מסוים - לא מכיוון שהיא אינה קיימת שם, אלא מכיוון שזה לא מה שאנחנו מתחברים אליו.
מה שאנו רואים אצל אחרים הוא האנרגיה שמתעוררת בתוכנו. משה היה אחת מהנשמות הגדולות ביותר שחיו אי פעם, אבל גם לו הייתה קליפה סביבו. אם מישהו היה רוצה בכך, הוא יכול היה לראות בברור כל מיני דברים שליליים בתוכו. ולמרבה הצער, לאורך כל התקופה במדבר, רבים מבני ישראל בחרו לראות את החושך. אבל מה למעשה ראו אותם בני ישראל? הם לא ראו את השליליות שבמשה; הם העירו את החושך שלהם עצמם, והחושך שלהם היה מחובר לקליפה שסביב משה, שנראתה אז כשלילית.
האופן שבו אנו רואים את העולם ואת האנשים סביבנו משפיע על מה שמתרחש לאחר מכן בחיינו. אם אנו בוחרים להתמקד בטוב שבאדם, אנו לא רק מציפים את השליליות שלנו בחיוביות שלנו ומחברים את עצמנו ואת האדם האחר אל אור הבורא, אנו גם מעוררים חיוביות בתוך האדם האחר. אם כן השאלה שאנו חייבים לשאול את עצמנו היא: מהו הגורם המכריע בתוכנו? אם אנו רואים את השלילי, זה מכיוון שהשליליות שלנו מציפה אותנו. כאשר זה מתרחש, אנו מנתקים את עצמנו ואת המצב או האדם מן האור, ויוצרים הפרדה.
כאשר אנו מבינים את הרעיון האדיר הזה ורוכשים בעלות עליו, יש לנו היכולת לשנות מצבים. במלים "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" אומר לנו הבורא לזכור שבכל רגע בכל יום, בכל מצב, ובכל אדם שאנו פוגשים, האור שם בפנינו לא רק את כל החיובי או את כל השלילי, אלא תערובת של שניהם.
באמצעות ראיית הטוב שבתוך התערובת הזו, אנו מתחברים אל האור שלה, ובכך מעוררים יותר אור. כאשר אנו בוחרים לאפשר לחיוביות שלנו להציף את החושך, אנו מבטלים את השיפוטיות ואת השליליות - ופותחים את עצמנו לקבל אינסוף ברכות.
