הדרך אל הברכות

מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2019.

לא משנה מי אנחנו או עד כמה הצלחנו, כולנו מתמודדים עם אתגרים וקשיים. החיים מלאי ברכות, אבל ישנם גם זמנים בהם אנו נבחנים. האם הבורא, שהוא האנרגיה של כל האהבה והנתינה, אחראי לכל הקשיים בחיינו? איני מאמינה בכך. האור תמיד מאיר, זוהר ונותן, תמיד רוצה לחלוק עמנו. אנו אלה שסוטים מן האור הזה. אבל היקום שלנו מבוסס על חכמה וחמלה. האתגרים שבאים אל דרכנו הם תמיד ברכות בתחפושת. מתנות נסתרות, שרק מחכות שיגלו אותן. מאחורי הקשיים שלנו שוכנים אוצרות גדולים שיכולים להגיע אלינו רק באמצעות האתגרים האלה. לפעמים אנו עקשנים, ולא רוצים לשנות את דרכינו. לפעמים אנו לא משאירים לבורא שום ברירה אלא לשלוח לנו קושי כדי שנוכל סוף סוף ללמוד את הלקח. אבל ככל שאנו רוצים ומוכנים יותר לעבוד על עצמנו, יופיעו לקראתנו יותר ברכות ופחות אתגרים. הבורא שולח לנו תמיד את החוויות הרחומות ביותר, ובתוך כל כאב, מצפה לנו מתנה. השבוע, יש לנו הזדמנות לשפוך אור על הבעיות שלנו, ולשנות את האתגרים שלנו לברכות. ניתנת לנו המתנה להטות את כף המאזניים לכיוון הטוב. אנו יכולים לסמוך השבוע הזה על ל"ג בעומר שישפוך את אורו ויאיר לנו את הדרך לקראת שמחה חדשה, תקווה חדשה וברכות חדשות. 

”היא מונה בפנינו ברכות רוחניות נפלאות…“

המצפן הרוחני שלנו השבוע הזה הוא הפרשה האחרונה בספר השלישי של חמשת ספרי משה. "בְּחֻקֹּתַי" היא פרשת השבוע הזה והיא הפרשה האחרונה של ספר "וַיִּקְרָא". במשך מספר שבועות, העביר אותנו ספר "וַיִּקְרָא" דרך קורבנות שונים שהוקרבו על ידי בני ישראל. הספר כולו היה חיסון רוחני נגד חבלה עצמית. ספר "וַיִּקְרָא" הסיר את השליליות שלנו שבסופו של דבר חוזרת אלינו כבומרנג. הפרשות שקראנו בשבועות האחרונים טיהרו אותנו. הובאנו אל מקום שבו אנו מסוגלים לפעול ביתר חמלה וחיוביות. האנרגיה הזו הביאה אותנו לנקודה הזו  בזמן. "בְּחֻקֹּתַי" מזכירה לנו שכאשר אנו פועלים בשליליות, השליליות תחזור אלינו. אבל אם אנו חולקים חיוביות ואהבה, זה מה שחוזר אלינו. "בְּחֻקֹּתַי" היא פרשה שדנה בחוקי הסיבה והתוצאה. היא מונה בפנינו ברכות רוחניות נפלאות שנקבל כאשר נבחר ללכת באורו של הבורא. מעניקים לנו הגנה, בריאות, שפע, ואת הזכות ללכת באור הבורא. "בְּחֻקֹּתַי" גם מזהירה אותנו שאם נתעה ונתחיל לשלוח שליליות לשאר האנושות, האנרגיה הזו תמצא את דרכה חזרה אל חיינו. הבחירה בידינו. הבורא מבקש מאתנו שנלך בדרכיו ובחוקיו, חוקי האהבה והחיוביות, והמעשים האלה יזרעו ויפריחו בחיינו עושר וברכות. 

”רבי שמעון ידע את הסוד הזה. “

רבי שמעון ידע את הסוד הזה. בזכות האהבה הטהורה והאמיתית ששרתה בינו ובין תלמידיו יכול היה להביא לעולם הזה את ספר ה"זוהר". בזכות האהבה הטהורה ששכנה בליבותיהם של רבי שמעון ותלמידיו, הם מסוגלים היו לתעל את כוח גמר התיקון ולהביא אל העולם הזה את האור הגדול ביותר שהיה ויהיה קיים אי פעם. לספר ה"זוהר" יש הכוח לעזור למנוע אתגרים וחושך אפילו רק בעצם נוכחותו. היום שבו עזב רבי שמעון את העולם נחגג השבוע. זה החג הידוע כ"ל"ג בעומר". משהו מיוחד מאוד מתרחש ביום הזה. ב"לג בעומר" נוטה האנרגיה של היקום לכוון הברכות והטוב. לאחר תקופה של אנרגיה מאתגרת, הידועה כ"עומר", רבי שמעון ו"ל"ג בעומר" מזריקים אל תוך היקום פרץ זוהר של אהבה, אור וברכות. האהבה האמיתית שרבי שמעון היה מסוגל להשיג חוזרת אל היקום שלנו ומשנה כל שליליות לחיוביות. אנו עוזבים את האתגרים ואת הקשיים מאחורינו ומקדמים בברכה את הברכות. פרשת "בְּחֻקֹּתַי" מבקשת שנלך בדרך האהבה והחיוביות כדי שנוכל למשוך את האור הזה אל חיינו. רבי שמעון בא אלינו השבוע הזה כדי לוודא ולהבטיח שנעשה את החיבור הזה. אנו זוכים בכל האנרגיה שלו השבוע הזה. האור הגדול הזה והאהבה הגדולה הזו נשלחים אלינו כדי שנוכל להתחבר אל כל החיוביות שהעולם הזה יכול להעניק לנו. אנו מסיימים את הפרשה האחרונה בספר "וַיִּקְרָא" וסוגרים את הפתח לצללים שבחיינו. אנו בוחרים באהבה. אנו בוחרים באור. אנו בוחרים בברכות. רבי שמעון לוקח את ידינו ומנחה אותנו אל דרך הברכות שהיא זכותנו המולדת. 

השבוע במדיטציות שלכם, התכוננו לאור של ל"ג בעומר. קחו את עצמכם אל הכפר פקיעין. שם תגיעו אל המערה שבה רבי שמעון ותלמידיו יצרו אחדות ואהבה שהיו שלמות וטהורות עד כדי כך שאור גמר התיקון התחיל להאיר. עם האור הזה באו הגנה, בריאות, שפע, חיי נצח, וכל הברכות האפשריות. מן החושך, אנו מתמזגים עם האור. מאתגרים וקשיים, אנו מתקדמים לקראת הזדמנויות, שמחה וטוב. ראו את האור הגדול הזה מאיר וזורח מתוך המערה הקטנה הזו ושימו לב כיצד הוא מתפשט לאטו אל כל היקום. ראו אותו מקיף ועוטף אתכם. זה אור האהבה וכל הטוב. כל נשמה על פני האדמה רוחצת בזוהר הזה. סוף סוף מגיע קץ לחושך, והדרך אל הברכות נפרשת ונפתחת בפנינו.