פרשת "אחרי מות" היא דיון במותם של נדב ואביהו, שני בניו של אהרן. אחד מהקטעים האהובים עלי בספר "אור החיים" של המקובל הגדול רבי חיים בן עטר, מדבר לא כל כך על מותם, אלא למעשה על הפרידה שלהם מהעולם הזה. שם נאמר שנדב ואביהו נעשו קרובים לאור הבורא, ולכן הם מתו. ו"אור החיים" מסביר שנדב ואביהו הגיעו קרוב כל כך למהות הטהורה של אור הבורא, עם רצון קדוש כל כך, והקרבה הזו היא שהביאה למותם. זה משהו שמוזכר בכתבי המקובלים ונקרא "נשיקת הבורא", המסירה את הנשמה מן הגוף.
"הם הרגישו את האהבה והיופי של האור..."
אבל יש הבדל בין מה שמתרחש כאשר אנשים צדיקים מתים ומה שהתרחש כאן במותם של נדב ואביהו. לגבי אדם צדיק, נאמר שהנשיקה מגיעה לקראתו, כלומר שהאדם הזה חי את חייו בדרך שמחברת אותו יותר ויותר לאור הבורא והוא מסיים את עבודתו בעולם הזה, ולכן הבורא מתקרב אליו בנשיקה ומתאחד עם נשמתו. אבל נדב ואביהו היו שונים, מכיוון שהם לא השלימו את משימתם בעולם הזה; אלא הם בחרו ביודעין ללכת לקראת אור הבורא באופן כזה שיסיר את נשמתם מגופם. זה הוא סוד המלים: "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקִרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ" [ויקרא, פרק טז', פסוק א'.] פירוש הפסוק הזה הוא שהם בחרו להמשיך לנוע לקראת אור הבורא, למרות שידעו שקרבה כזו לא תאפשר לנשמותיהם להישאר בגופם.
למרות שנדב ואביהו חוו חוויה רוחנית כשנכנסו למקדש, והרגישו את האהבה והיופי של אור הבורא, הייתה להם המודעות שאם הם ימשיכו להתחבר לאור הבורא בדרך זו, הנשמות שלהם לא תוכלנה להישאר בגופם. לכן, נדב ואביהו עשו בחירה מודעת; הם רצו את הקרבה הזו אל הבורא יותר מאשר את החיים בתוך גופם, והם בחרו ביודעין ובאופן פעיל להתחבר באופן מוחלט עם אור הבורא למרות שהייתה להם עוד עבודה לעשות בעולם הזה.
אם כן, זה מה שמסביר לנו רבי חיים בן עטר על העלייה המודעת של נשמות נדב ואביהו מתוך גופותיהם. והמקובל הגדול, ה"ערבי נחל", רבי דוד סולומון אייבנשוץ [1755-1813], הקבור בצפת ליד הארי, לוקח את הלימוד הזה ומוסיף לנו הבנה עמוקה יותר. כל אחת ואחד מאתנו, הוא אומר, אנו נבראים עם יצר טוב ויצר רע. לכולנו יש רצון לעשות טוב, ורצון לעשות דברים שליליים, מכיוון שיש לנו בחירה חופשית. כדי לאפשר בחירה חופשית, יש צורך לברוא גם יצר רע שקיים ושוכן בתוך כל אחת ואחד מאתנו.
"הנשמה, מטבעה, רוצה לחזור אל מקורה"
אבל יש סוד עמוק יותר על הצורך שיהיה לכל אחת ואחד מאתנו יצר רע בתוכנו. בדיוק כפי שאנו לא יכולים להתקיים בלי רצון חיובי, אנו גם לא יכולים להתקיים בלי רצון שלילי. היצר הטוב שישנו בתוכנו הוא אנרגיה שנותנת לנו חיים, וכך גם היצר הרע שבתוכנו חייב לתת לנו חיים. אבל איך נוכל להבין שאנו מקבלים חיים מהיצר הרע?
כפי שלמדנו מנדב ואביהו, אם אדם מעורב באמת בעבודה רוחנית, מגדיל באמת את החיבור שלו לבורא, אז טבע הנשמה שלו הוא לא לרצות להישאר בגופו. לכן, למשל, נאמר בתהלים שעם כל נשימה שאנו נושמים, הנשמה רוצה לעזוב. הנשמה אינה רוצה להישאר בגוף הזה, במיוחד אם היא מתעוררת שוב להרגיש חיבור עם אור הבורא. אנו יודעים שלכל דבר יש רצון לחזור למקורו, ומקור הנשמה שלנו הוא אור הבורא. ולכן, אם לא הייתה בנויה בתוכנו מערכת שכמעט מכריחה את הנשמה להישאר בתוך הגוף, הנשמה הייתה עוזבת אותו כל הזמן.
לכן, כדי לעצור בעד הנשמה לעזוב את הגוף בכל פעם שהיא מרגישה את האור, הבורא לקח את המהות שלנו, את הנשמה, את היצר הטוב שהוא באמת הבסיס והליבה של כל מהותנו, ועטף אותו ברצון השלילי ביותר, בדבר האחד שהוא בדיוק ההפך מאור הבורא: הרצון לקבל לעצמו בלבד. ולכן, מה שאנו קוראים לו יצר הרע, הוא למעשה המגן. אילו לא היה בתוך כל אחת ואחד בתוכנו היצר הרע, הנשמה שלנו הייתה יוצאת מגופנו.
היצר הרע לא נמצא שם רק כדי לתת לנו בחירה חופשית. כמובן, זו אחת הסיבות, אבל הוא נמצא שם גם כדי לאפשר חיים לגוף האנושי. מכיוון שאם הנשמה לא הייתה עטופה בעל כורחה ברצון לקבל לעצמו בלבד, הנשמה לא הייתה נשארת בגוף. היצר הרע נמצא שם תמיד כדי להתערב ולוודא שלא נהיה יותר מדי רוחניים או מחוברים; ולכן מה שהתרחש בחיי נדב ואביהו היה ששכבת ההגנה הזו, של היצר הרע שלהם, נשברה.
עם ההבנה הזו, אנו יכולים להתחיל לראות שכאשר אנו מרגישים לא מחוברים, זה חלק מההגנה, חלק ממה ששומר אותנו בחיים. בכל פעם שאנו מרגישים איזה שהוא סוג של חוסר, ובוודאי חוסר רוחני, אנו למעשה מרגישים ומתחברים אל שכבת ההגנה שמאפשרת לנשמה שלנו להישאר בתוך הגוף שלנו. הנשמה, מטבעה, רוצה לחזור אל מקורה, ולכן כדי לאפשר לנו לעשות את העבודה שאנו חייבים לעשות בעולם הזה, נתן לנו הבורא מתנה שמאפשרת לנו לחיות: היצר הרע. הוא בונה שכבה, קליפה, מסביב לנשמה שלנו, ולא מאפשר לה להתחבר במאה אחוזים ולהגיע למצב שבו היא רוצה לעזוב את הגוף. כשאנו עטופים ביצר הרע, זה מאפשר לנו לעשות את העבודה שלנו בעולם הזה. זה באמת לימוד נפלא, ומתנה נהדרת.
