האמת שמאחורי חג הפסח

הערת העורך: המאמר "האמת שמאחורי חג הפסח" מאת הרב ברג הופיע לראשונה כחלק מחוברת קבלת פנים שניתנה לחוגגי חג הפסח של המרכז לקבלה בשנת 2004. אנו שמחים לפרסם אותו במלואו כאן ב-Kabbalah.com כדי שתלמידים מכל רחבי העולם ייהנו מהמסר המאיר והעמוק של הרב, המגלה את סודות חג הפסח ואת המשמעות העמוקה יותר של היום הקדוש הזה.

תקופה ארוכה אני מנסה להסביר את המטרה האמיתית העומדת מאחורי כל אחד מן החגים שלנו. זה הפך להכרחי מכיוון שפירוש החגים, כפי שהם מוצגים על ידי הדת הקונבנציונלית, סטה מן הכוונה המקורית שהוצגה על הר סיני.

חג הפסח, הסיפור המקראי המתאר את יציאת מצרים, הוא סיפור שנעשה מלא בסתירות, פרשנות שגויה ולמרבה הצער, שחיתות.

”מה הרלוונטיות של הסיפורים האלה היום?“

הרשו לי לומר תחילה שהכתובים מצביעים בתוקף על כך שלבני ישראל מעולם לא הייתה כוונה לעזוב את מצרים האהובה שלהם. זה נאמר שוב ושוב לאורך ארבעים השנה בהם נדדו בני ישראל במדבר לאחר שעזבו את מצרים. (במדבר, פרק י"א פסוק י"ח, פרק כ' פסוק ה', פרק כ"א פסוק ה'). 

לכן, לראות בחג הפסח זמן שבו יצאו בני ישראל בשמחה מן השעבוד אל החופש, זה עיוות מוחלט של האמת. להיפך, בני ישראל ממש גורשו ממצרים על ידי פרעה לאחר שראה את כל הבכורים מתים לנגד עיניו.

האם מישהו מאיתנו יכול לדמיין לעצמו שכאשר משחררים אסירים ממחנה שבויים הם יתעקשו להישאר במחנה הזה? האם נוכל לשער שאותם ניצולים ירצו לחזור מכיוון שחשבו שמקום מגוריהם הקודם היה מקום נפלא לבלות בו את שארית חייהם?

הכתובים מצהירים שלמרות שפרעה דרש מבני ישראל לצאת מיד ממצרים, הם לא יצאו עד למחרת בבוקר. האם אפשר להניח מכאן שהם לא מיהרו ללכת?

ואם כך הדבר, כיצד נוכל לזכור את חג הפסח כזכר לתקופות הקשות שבהן שהו בני ישראל במצרים, כאשר למעשה, הם כלל לא מיהרו לעזוב את הסביבה ה"קשה" הזו? ובכל זאת, זה הסיפור שהונצח ב-3400 השנים האחרונות.

אנו יכולים להניח שבמשך פרק זמן זה אי ידיעת כתבי הקודש הייתה נפוצה עד כדי כך שבני ישראל פשוט לא ידעו את האמת על מוצאם, או שהיה איזה מאמץ משותף להסתיר את המשמעות האמיתית של החג המסוים הזה ולבטל אותו, במקום לזכור אותו כ"חופש משעבוד".

שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. השאלה שהקבלה תמיד העלתה לגבי הסיפורים שנמצאים בתורה היא: מה הרלוונטיות של הסיפורים האלה היום?

היהודים, הנוצרים, המוסלמים המודרניים, ולצורך העניין, מאמיני כל הדתות הגדולות האחרות שואלים כעת אותה שאלה בדיוק: מה המשמעות של הסיפורים האלה עבורי היום? מהי הרלוונטיות שלהם לגבי חיי היום יום שלי?

במשך זמן רב מדי נפלה השאלה זו על אוזניים ערלות, וכתוצאה מכך, הביאה לדיכוטומיה בין דתו של אדם לבין הבעיות המתרחשות בחיי היומיום שלו. בעידן הזה, מזל דלי, גברים ונשים בעלי חשיבה חופשית אינם מסתפקים עוד בגישה דוגמטית כלפי הדת, גישה שלמעשה אומרת "קבלו ואל תטילו ספק".

הזוהר, לפני כ-2000 שנה, זיהה שהמהפך הזה יתרחש בעידן הדלי וחזה שאנשים לא יקבלו עוד את דוקטרינות הדת מבלי להבין את המשמעות והרלוונטיות שלהם לחייהם.

הזוהר עורר באנשי העולם את הצורך לשאול ולחקור מדוע, למרות האפשרות שייתכן שלא תהיינה תשובות לשאלותיהם. הזוהר מבהיר היטב שאין לקבל עקרונות דוגמטיים ללא הסבר מדויק מאוד של המשמעות מאחורי אותם עקרונות; שאנו חייבים להבין את הקשר בין עקרונות אלו לבין התרגול שלהם בחיי היומיום; ושעלינו לדעת בדיוק כיצד תשפר ההתבוננות בעקרונות אלו את רווחתנו הנפשית והפיזית.

תמיד הנחנו שכאשר הוכו המצרים במכה העשירית, "מכת בכורות", היו בני ישראל שמחים ומאושרים. הם היו עדים להשמדת אויביהם כביכול, האנשים ששעבדו אותם.

עם זאת, גם המצרים היו חלק מהאנושות. מנקודת מבט רוחנית, האם אנו יכולים לראות במעשה הזה של הבורא עיקרון מקובל של היקום? להניח שרצח מותר מכיוון שהשפיע על אחרים ולא על בני ישראל יהיה שווה ערך לאמירה שכל עם יכול להשמיד אדם אחר כל עוד הוא נחשב לאויב.

ברור שמשהו חסר בפרשנות הזו לאירוע של פסח. ולמרות שאין קשר, ישנם מקרים רבים נוספים בתורה שבהם נאמר לבני ישראל להשמיד אנשים, נשים וטף (במדבר, פרק ל"א, פסוק י"ז).

לאור הסתירות הברורות האלה קובע הזוהר שחג הפסח חייב לכלול תיאור משמעותי ועמוק יותר של המתרחש באמת במצרים.

ההיבט הראשון של המושג חירות משעבוד מצרים מתייחס באמת לשעבוד פנימי, לא פיזי.

”המושג חירות משעבוד מצרים מתייחס באמת לשעבוד פנימי, לא פיזי.“

הזוהר קובע שמה שהתרחש במצרים היה הנצחת הרצון לקבל לעצמו בלבד. המצרים היו רק מטפורה לכוחות שהופקדו על הכוח הזה. הם היו, למעשה, חלק מן הכוח השטני ששלט בכל העולם באמצעות הכאוס. המשמעות של "חירות משעבוד מצרים" הייתה שבירת השלשלאות שהחזיקו את העולם שבוי ברצון לקבל לעצמו בלבד.

המילה "שטן" באה מהמילה "לְהַשְׂטִין" והזוהר מתאר זאת ככוח, לא כאדם. למעשה יש רק שני כוחות בעולם הזה. הכוח האפל הלא-פיזי , המיוצג באופן סמלי על ידי המצרים, והרצון לקבל כדי לתת, המיוצג על ידי בני ישראל.

המונח "בני ישראל" כלל את כל האנשים שמטבעם היו אנשים נותנים. גם האנשים הללו שועבדו על ידי המצרים, וזה שוב מתייחס לשליטת השטן על כל אלה שיש להם אנרגיית אינטליגנציה של נתינה.

שלטונו של השטן הנציח את קיומו של הכאוס. כאוס יכול להתקיים רק במקום שבו יש אנרגיית אינטליגנציה מכרעת ומציפה של הרצון לקבל לעצמו לבד. כל עוד לא יוכל העולם לבטל את ההיבט השלילי הזה של טבעו, מגבלות הזמן, המקום והתנועה, הכאב והסבל, יישארו חלק מן הנוף האנושי.

זה מביא אותנו עכשיו אל המטרה האמיתית של חג הפסח.

פסח, ט"ו בניסן, חודש טלה, נוסד ונקבע בזמן הבריאה. באותו רגע, האנרגיה האדירה של כוח האור של הבורא, שהיא אנרגיה של נתינה, שוחררה אל הקוסמוס. אם כל אנשי העולם יתחברו אל האנרגיה הזו ויפעילו אותה, תהיה אנרגיית הנתינה הכוח הדומיננטי של העולם הזה, ואנרגיית החושך, המגלמת כאוס, כאב וסבל, תגיע לקיצה.

השטן, או אנרגיית החושך, אינו יכול להתקיים בד בבד עם כוח האור של הבורא. כאשר אנשים פועלים על פי הרצון לקבל עבור עצמם בלבד, הם מפעילים רצון המנוגד לרצון הבורא.

כוח האור של הבורא מתיישב אז במושב האחורי, ומאפשר את מימוש רצונותיהם של האנשים, מכיוון שאין כפייה באנרגיה רוחנית.

לאחר שחלפו 2,000 שנים, ללא שום הקלה באופק האנושות, מימש הבורא את ההזדמנות שנוצרה במהלך הבריאה. בני ישראל של אותה תקופה לא יכולים היו, או לא רצו, לשנות את הרצון לקבל עבור עצמם בלבד ששכן בתוכם. 

מטרת חג הפסח הייתה להחדיר ליקום, ב- ט"ו בניסן, מזל טלה, את האנרגיה האינסופית של שיתוף ונתינה. משה סיפק לבני ישראל את הכלים להתחבר אל האנרגיה האדירה הזו, הזמינה אך ורק בליל הסדר.

אנרגיית כוח האור הזו הייתה מציפה עד כדי כך שחשכתו של השטן (כאוס, כאב וסבל) נסוגה מיד. כוחו של השטן נשבר. העולם יכול היה ליהנות מחירות אמיתית מכאוס. הכבלים המטאפוריים של השעבוד למצרים נשברו.

מטרת חג הפסח היא להתחבר שוב אל אנרגיית כוח האור הזמינה בט"ו בניסן, מזל טלה, כדי להפסיק את שליטת החושך והכאוס על חיינו. על פי ההלכה הקבלית האומרת "אין העדר ברוחני", הרי שברגע שמתרחש אירוע בתחום המטפיזי, הוא נעשה זמין עבורנו בכל שנה ושנה.

כעת אנו יכולים להבין מדוע היה הכאוס נוכח תמיד בחייהם של כל עמי העולם. זה מכיוון שהמשמעות האמיתית של חג הפסח התפרשה בצורה שגויה לחלוטין. המסורת של מפגשים משפחתיים החוגגים את חירותם של בני ישראל מעבדות פיזית האפילה על ההזדמנות המשמעותית יותר העומדת לרשותנו בחג הזה והסתירה אותה. 

אגב, מבחינה קבלית, אין "חגים". הם אינם הזמן לחגוג אירוע שהתרחש פעם אחת בהיסטוריה.

במקום, הם נחשבים בקבלה ל"ימים מושלמים", כלומר פרק זמן ייחודי בו ניתן להתחבר אל האנרגיה של הבורא. יש להתייחס אליהם כאל הזדמנות, לא כאל נטל או פקודה שיש לפעול על פיהם.

”ימים מושלמים: פרק זמן ייחודי בו ניתן להתחבר אל האנרגיה של הבורא ולפעול על פיה.“

מה שאנו יכולים להסיק מן הפירוש של הזוהר הוא שלבני ישראל לא היה כלל רצון לצאת ממצרים. חייהם היו נוחים, מהנים ומלאי מותרות. מכיוון שבני ישראל עדיין לא 
השיגו מצב מודעות נעלה, הם היו, כמו רוב האנשים כיום, משועבדים לרעיון שכאוס הוא חלק בלתי נפרד וקבוע של החיים.

זו הסיבה המדויקת לכך שפסח נחשב לנס. מכיוון שלחלוטין לא היינו מוכנים ולא מסוגלים להתחבר אל המודעות האדירה של חירות מכאוס, נשארו חיינו שבויים בממלכת הכאב והסבל.

הטבע הפנימי המהותי של בני ישראל באותה תקופה לא עבר שום שינוי משמעותי. משה היה חייב לשדל אותם לעזוב את מצרים. הנס שהתרחש היה יוזמת כוח האור לגרום לסיום הכאוס.

אנחנו, שייתכן ועדיין לא הגענו אל אותה מודעות נעלה של הרצון לתת, יכולים, בכל זאת, באמצעות הכלים שמספקת הקבלה, להתחבר אל האנרגיה העוצמתית הזו - אותה אנרגיה שהסירה כאוס מבני ישראל במצרים.

זו הייתה תקופה לא שגרתית בהיסטוריה. חוקי "לחם הביזיון", המונעים את עזרת הבורא בשעת צרה, כאב או סבל, לא חלו. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, קיבלה האנושות את יתרונות האור למרות העובדה שבני האדם לא הרוויחו את חסדו של האור.

ההזדמנות הזו הופיעה רק פעם אחת במהלך ההיסטוריה האנושית, וזה היה הזמן שבו שהו בני ישראל במצרים.

כעת ניתן לענות על השאלות הרבות שהתעוררו בתחילת המאמר הזה. התקופה שבין פסח למעמד הר סיני נועדה במפורש לכך שבני ישראל ישנו את טבעם ומהותם. כאשר התרחשה ההתגלות במעמד הר סיני, היו בני ישראל מוכנים להסרה המוחלטת של הכאוס מן העולם הזה.

לרוע המזל, כאשר הגיע רגע ההזדמנות הזה, הפך הרצון לקבל לעצמו בלבד חזק כל כך בקרב בני ישראל, עד שהוביל לבניית עגל הזהב, ועם זה, לנפילתם ממצב של מודעות נעלה. 

הפרשנות הזו של הזוהר, של המשמעות האמיתית וההזדמנות של חג הפסח, מעודדת אותנו לעשות כל מאמץ שביכולתנו להתחבר אל הכוח האדיר הקיים בלילה הזה. עם מסה קריטית של אנשים המודעים למשמעות ולהזדמנות הזו, ומתחברים אל אנרגיית הנתינה של הבורא שלנו, יגיעו כוח השטן והכאוס אל קיצם.