"אם אני עושה את כל מה שאני אמור/ה לעשות – להתפלל, ללמוד, וללכת לבית הכנסת בכל סוף שבוע – מדוע איני מרגיש/ה את האור?"
מישהו שאל אותי את השאלה הזו לאחרונה. ואני חושבת שרבים מאתנו, בלי קשר לדרך הרוחנית או לדת שלנו, שואלים זאת מפעם לפעם, ולכן התשובה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לכך היא לשתף עמכם חלק קטן של חיי האישיים עם הרב ברג.
"המקום הטוב ביותר למצוא בו את האור הוא לבם של אחרים."
כאשר התחלנו לראשונה את המסע שלנו יחד, הרב ברג היה שונה מאוד מהאדם שנעשה לאחר מכן. הוא היה איש עסקים דתי מאוד – מלומד ונחוש, ולעתים גם קשה. הרכות והאהבה שהעולם ראה בעיני הרב הגיעו הרבה יותר מאוחר. הן לא היו שם עד שהמרכז לקבלה השתנה ממקום של לימוד למקום של חיבור. למען האמת, האנשים שינו את הרב. הרב לא נעשה "הרב" עד שהגעתם אתם.
בתחילה הרב עשה כל מה שמורה/תלמיד חכם אמור לעשות, אבל "אמור לעשות" לא תמיד כולל בתוכו את הרגשת האור. הלימוד אמנם מאוד חשוב, אבל הוא רק חלק מהמסע הרוחני. השאר הוא יישום מה שאנו לומדים על הקשרים שלנו עם אחרים. אני מאמינה שהמקום הטוב ביותר למצוא את האור הוא בלב האחרים. ומסיבה זו אנו לומדים, כדי לעזור לנו ללמוד כיצד לאהוב איש את רעהו.
"כל פעולת גומלין היא עבורנו הזדמנות ללמוד כיצד לאהוב."
מעניין לציין כיצד מתייחס הלימוד הזה אל פרשת השבוע הזה, פרשת "וַיְחִי". הפרשה מתחילה במלים: "וַיְחִי יַעֲקֹב". אנו יודעים שליעקב היו שני שמות. יעקב היה השם שניתן לו בלידתו, ולכן היה זה השם שקרקע אותו אל העולם הפיזי. השם השני של יעקב, ישראל, ניתן לו מאוחר יותר על ידי הבורא עצמו, ולכן הוא מייצג את החיבור שלו אל העולם הרוחני. ברור מאוד שיעקב אבינו "חי" בעולם הרוחני, לא בעולם הפיזי. מדוע, אם כן, לא נכתב הפסוק כך: "ויחי ישראל"?
הזוהר מסביר שיעקב היה הגשר בין העולם החומרי ובין העולם הרוחני. העולם הפיזי והאנשים שפגש בדרכו סיפקו ליעקב את מגרש המשחקים שבו התאמן ושכלל את אפיו הרוחני ואת החיבור שלו עם האור.
זה שבוע נפלא לגלות בו דרכים חדשות כדי להטמיע עקרונות רוחניים אל תוך חיינו. כל אחד מאתנו עושה זאת בדרך שונה ומיוחדת לו, ועבור הרב ועבורי, משמעות הדבר תמיד הייתה חיפוש דרכים לפתוח את עצמנו ואת מרכזי הקבלה ליותר ויותר אנשים.
האנשים שאנו פוגשים מדי יום ביומו נמצאים בחיינו מתוך סיבה מסוימת. שמעתם זאת פעמים רבות, אמרתי זאת פעמים רבות, ועם זאת יש לחזור על כך עד שזה יהפוך לחלק מאתנו. כל מפגש וכל פעילות גומלין הם עבורנו הזדמנות ללמוד כיצד לאהוב. וכדי לענות על השאלה שהצבתי בתחילת המאמר, הרי זוהי הדרך שבה נוכל להרגיש את האור, בכך שנאהב את יצירותיו הרבות והמגוונות של האור ונדאג להן.
