הזוהר מלמד שפרשת השבוע הזה, פרשת "עֵקֶב" עוסקת בעיקר בתיקון. המקובלים מלמדים שלכל אחד מאיתנו יש תיקון אישי משלו, קארמה מן החיים הקודמים. אנו מגיעים אל הגלגול הנוכחי שלנו עם מטען מסוים, טעויות שעשינו בחיים הקודמים, ותפקידנו במהלך החיים האלה הוא לתקן את הטעויות הללו. למעשה, כתוב שאדם יכול לבלות את כל חייו במדיטציה, לחשוב רק מחשבות חיוביות, אבל בהגיעו אל שערי גן עדן יגידו לו שהוא חייב לחזור אל העולם הגשמי, מכיוון שלמרות שבילה את חייו מבלי לעשות שום דבר שלילי, הוא לא השלים את המטרה שלשמה הגיע אל העולם הזה. אנו למדים בפרשת השבוע הזה כי כל אחת ואחד מאתנו, אנו חייבים לעבוד על התיקון האישי שלנו. אף אחד לא יכול לעשות את זה במקומנו ועבורנו.
"בחיים ניתנות לנו הרבה הזדמנויות לעזור איש לרעהו."
זה הזכיר לי סיפור שהתרחש לפני שנים רבות עם אחד המורים שלנו.
פעם הייתה תלמידת קבלה שלמדה קבלה בסתר. היא לא רצתה שאביה ידע שהיא לומדת, מכיוון שהוא הרגיש שלא ראוי שנשים ילמדו, והיא חששה שהוא יכעס אם הם ידברו על כך. ערב אחד, לאחר השיעור, היא שאלה את המורה שלה אם הוא יכול לעזור לה לחזור הביתה מכיוון שזה עתה רכשה סט של זוהר ואין לה כל אמצעי לשאת את הסט הביתה. המורה ענה בחיוב, כמובן. הוא העמיס את הזוהר על רכבו, והם יצאו לדרך. כשהם הגיעו לביתה, המכונית התחילה להתחמם יתר על המידה. המורה, שהבין שהוא זקוק למים עבור הרכב, יצא מהרכב ונוכח לדעת שאביה של התלמידה עומד ממש שם. המורה שאל, "אדוני, האם אוכל לקבל קצת מים? המכונית שלי התקלקלה." בתגובה, החל האב לצרוח ולהתפרץ, ולמעשה גרש משם את המורה. "אבל אדוני," המשיך המורה, "איך אוכל לחזור הביתה? אני חייב קצת מים עבור המכונית." ובכל זאת התעקש האב על כך שהמורה חייב לעזוב מיד.
המורה, מבולבל ומאוכזב, צעד אל המכולת הסמוכה שם קיבל את המים הדרושים לו. הוא עשה את דרכו חזרה אל המכונית, ובסופו של דבר חזר לביתו. בהגיעו לשם הוא קיבל שיחת טלפון מן התלמידה. היא בכתה, וסיפרה לו שאביה נפטר.
"בואו נניח את הצרכים האישיים שלנו בצד כדי ללכת ולעזור."
בחיים ניתנות לנו הזדמנויות רבות לעזור איש לרעהו, או להושיט יד - ולפעמים אנו מנצלים את ההזדמנות, ולפעמים לא, וזה בסדר. אין אנו אמורים להיות מושלמים, ואין אנו יכולים לצפות לכך מעצמנו. אבל מה שאנו כן יכולים לעשות, לעומת זאת, הוא להתחיל לזהות כל הזדמנות לסייע למישהו במצוקה ולהפוך אות לרגע הזוהר שלנו שבו אנו יכולים לשחזר את האור, להשלים מעגל של אנרגיה, ולעבוד על התיקון שלנו. מכיוון שלעולם אין אנו יכולים לדעת איזו מן ההזדמנויות הללו תהיה ההזדמנות האחרונה שלנו במהלך החיים האלה.
השבוע, בואו נחפש את ההזדמנויות שבהן אנו נקראים לסייע, לשחזר ולהשלים. בכל מקום בו נראה מישהו שזקוק לסיוע, בואו נשים את הצרכים האישיים שלנו בצד כדי ללכת ולעזור לו. האם אין זו מהותה האמיתית של הרוחניות? לעזור לאדם אחר עם הבעיות שלו, אפילו אם יש לנו בעיות משלנו.
