השבת של פרשת "הַאֲזִינוּ" מתקיימת בדרך כלל במשך עשרת הימים שבין ראש השנה ויום כיפור, והיא קרויה "שבת שובה". אבל לפני שנדבר על המשמעות הרוחנית של הפרשה הזו, אני חושב שחשוב שתהיה בהירות בנוגע לתהליך שהנשמה שלנו עוברת במהלך עשרת הימים הללו.
"חשוב שתהיה בהירות בנוגע לתהליך שהנשמה שלנו עוברת במהלך עשרת הימים הללו."
רבי יצחק לוריא, הארי, מסביר שכל הסוד של ראש השנה מצוי בסיפור אדם וחווה, בספר "בְּרֵאשִׁית". אדם וחווה נולדו דבוקים גב אל גב והבורא הרדים את אדם, במצב שידוע כ"דורמיטא", כך שהוא, הבורא, יוכל לחתוך ולהפריד אותם זה מזו. לכן, מצב ה"דורמיטא" מתקיים כאשר זעיר אנפין, האדם השמיימי המיוצג על ידינו, נמצא במצב של שינה רוחנית ואז הדינים נחתכים ממנו וניתנים ל"מלכות", הנקבה השמיימית.
נתינת הדינים ל"מלכות" מעניינת, מכיוון שבדרך כלל כאשר אנו חושבים על המילה דין, יש לה קונוטציה שלילית, אבל במצב הזה, במהלך התהליך שמתרחש, הדינים ניתנים ומוכנסים ל"מלכות", למקום שממנו אנו מקבלים אור.
אם כן, ישנם שני צעדים בתהליך הזה, והבנתנו את הצעדים האלה חשובה. קודם כל, יש חיתוך של הקליפות – החלקים החשוכים לגמרי של עצמנו, הדינים – וזה, יש לקוות, תהליך שעברנו במשך ראש השנה. אבל הצעד השני הוא שיש לנו גם היכולת לשנות חלק מהחושך הזה, שבא בצורת דין, לאור. לכן, אחת המטרות הגדולות של שבת שובה היא לא רק לחתוך את הדין, אלא גם להיות מסוגלים לשנות את הדין הזה לאור.
הזוהר קובע שראש השנה הוא הזמן שבו הבורא יושב על כס הדין. לכן, במהלך עשרת הימים שבין ראש השנה ויום כיפור יש לנו ההזדמנות והיכולת לשנות את הדין שלנו שהתעורר לאור. אם כן, יש כאן ניסור, כריתה, ואז יש השתנות; אלה הם שני ההיבטים שאנו רוצים להתמקד בהם.
הארי מסביר את התהליך הזה כדלקמן: לאחר שנולדנו מחדש באמצעות השתתפות בתהליך הרוחני של ראש השנה, ובאמצעות העבודה שאנו עושים במהלך השבת הזו, שבת שובה, והימים שקודמים ליום כיפור, אנו חותכים מעלינו את הקליפות, את החלקים הנמוכים ביותר שבנו שאנו רוצים להיפטר מהם. כאשר הקליפות נחתכות, הן לא יכולות יותר לחבר את עצמן לדין, לחלק שהשתמשנו בו שלא כהלכה במשך השנה ואנו רוצים לשנות אותו לאור. הקליפות לא יכולות יותר להזיק ולגרום דין לחלקים שיכולים להשתנות. ואז מתחיל תהליך הנסירה של הדינים מ"זעיר אנפין" השמיימי ומתחילה העברתם ל"מלכות". כל הדינים האלה, שהם אנרגיה שלא התגלתה על ידינו בהכרח בצורה של אור בעבר, ניתנים ל"מלכות".
בשבת "שובה" אנו קוראים בספר "דברים", פרק ל"ב, פסוק ב'. שם נאמר: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי". כלומר, "דברי ירדו למטה כטיפות של גשם". הרבה מפרשים התקשו להסביר את כוונתו של הפסוק הזה. המילה "יַעֲרֹף" מפורשת בדרך כלל משורש ע.ר.ף, לחתוך. לכן, "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" פירושו שהאור והחכמה שאנו מקבלים צריכים להיחתך. אבל עכשיו אנו מבינים שחלק מהתהליך שלנו בשבת שובה הוא, מצד אחד, להתבונן בחלקים של ישותנו שאנו רוצים לחתוך ולהשאירם מאחור. עלינו להעריך את התהליך הזה, מכיוון שיש הרבה שליליות שהייתה מחוברת אלינו עד ראש השנה, וכשאנו עושים את התקשורות שלנו ביום הזה, אנו כבר לא חייבים להיות מחוברים אליה. אנו לא חייבים לחזור לשום שליליות או תכונה שלילית שהיו בנו.
"התהליך שאנו עוברים בשבת "שובה" הוא... להתבונן בחלקי הווייתנו שאנו רוצים לחתוך מעצמנו ולהשאירם מאחור".
בראש השנה אנו מנתקים את עצמנו מהשליליות ומהתכונות השליליות שלנו, ובאמצעות שבת "שובה" יש לנו הכוח של "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי". לאור שקיבלנו בראש השנה יש הכוח לחתוך מעלינו את כל אותם החלקים שבנו שאין אנו רוצים לחזור אליהם. זה חשוב מהרבה סיבות, ואחת מהן היא שהמקובלים מלמדים שכל מעשה שלילי שאנו עושים יוצר מלאך שלילי, והזוהר אומר שכל מלאך שלילי שאנו יוצרים נשאר עמנו במשך כל חיינו; בכל פעם שיש כאוס, בכל פעם שיש כאב, בכל פעם שיש חוסר, זה נוצר בגלל שהמלאכים השליליים האלה שאנו עצמנו יצרנו נמצאים שם כדי לגרום נזק.
אבל בראש השנה, אנו מתנתקים מהמלאכים השליליים האלה, מכיוון שאנו מתעלים למקום גבוה יותר. האם זה אומר שהרגנו את המלאכים האלה? לא, זה פשוט אומר שמה שהשגנו בראש השנה, באופן עקרוני, היה שהמלאכים השליליים שיצרנו אינם נמצאים יותר בממד שלנו ואינם יכולים יותר לגעת בנו, אינם יכולים יותר להזיק לנו, או להביא כאוס אל חיינו... בתנאי, כמובן, שלא נחזור אליהם. חשוב מאוד שנבין זאת. המלאכים השליליים האלה עדיין נמצאים כאן, אבל הם קיימים בממד נמוך יותר, במקום שבו היינו פעם, לפני ראש השנה, ואם נחזור לשם, אל השליליות הקודמת שלנו, הם יחזרו ויצטרפו אלינו שוב. לכן, המתנה של
"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" פירושה שעם האור שקיבלנו בראש השנה, אנו ננסר מעלינו את כל המלאכים השליליים שיצרנו, בתנאי שלא נחזור אליהם שוב. אם נחזור אל דרכי ההתנהגות שלנו לפני ראש השנה, לא רק שלא נעלה את עצמנו, אלא גם נמצא את עצמנו שוב מוקפים בכל הכוחות האלה שרצינו להשאיר מאחורינו.
לכן, בראש השנה, אנו עושים שני דברים: אנו חותכים מעלינו את הקשרים שלנו אל הכוחות ואל המלאכים השליליים שיצרנו, מכיוון שהתעלינו למקום חדש. וכל כוחות השליליות האלה, לא משנה עד כמה הם חזקים, לא נמצאים יותר בחיינו. אבל אנו חייבים לדעת שאחרי ראש השנה, אין אנו יכולים לחזור אל האופן שבו התנהלו חיינו קודם לכן. מכיוון שאז, לא רק שאנו מבטלים לחלוטין את העבודה שעשינו, אלא שההפרדה שיצרנו בינינו ובין כוחות הכאוס וההרס השליליים האלה גם היא תתבטל לחלוטין. ואם כל זה יתבטל, אז כל המלאכים והכוחות השליליים האלה יוכלו לחזור אל חיינו.
סוד המשמעות של הפסוק "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" הוא שעם התקשורות שעשינו בראש השנה, ניסרנו מעלינו את הכוח של הכוחות השליליים האלה שיצרנו באמצעות המעשים השליליים שלנו במהלך השנה הקודמת, ואפילו במשך השנים הקודמות והגלגולים הקודמים. אבל אנו חייבים להבין שהדרך היחידה שבה נוכל להישאר מוגנים מהכוחות השליליים האלה היא שנהיה באמת במקום שונה, ולא רק מאתמול, משלשום, או אפילו מהיום, אלא שכל חיינו ישתנו לחלוטין. אם נחזור אל אותם מקומות של כעס, קנאה, ורצון לקבל לעצמו בלבד, לאחר ראש השנה, אז הכוחות השליליים האלה נשארים עדיין בממד הנמוך הזה ועדיין יכולים לגרום נזק. הדרך לוודא שאנו שומרים את הכוחות האלה לא מחוברים אל חיינו היא רק אם החיים שלנו באמת משתנים. זה לא חייב להיות בהכרח שינוי מוחלט, אבל חייבת להיות איזו שהיא רמה של כעס, קנאה, או רצון לקבל לעצמנו בלבד שלא נחזור אליה יותר.
"האור שקיבלנו בראש השנה יש לו הכוח לחתוך ולהסיר מעלינו את כל אותם החלקים שאין אנו רוצים לחזור אליהם".
חשוב לדעת שבמשך חיינו, למרבה הצער, רובנו יצרנו מלאכים של כאוס, וכל חוסר שהרגשנו בשנה החולפת בא מאותם כוחות שאנו עצמנו יצרנו, והם עדיין נמצאים סביבנו. אבל בראש השנה, יש לנו הזדמנות להתנתק מהם, ולוודא שהם יישארו לפחות רדומים [אם לא מתים] ולא יוכלו עוד להיכנס אל חיינו ולהפריע להם, אנו חייבים להישאר במקום שונה. אם נישאר במקום נעלה, הכוחות האלה של הקליפות והשליליות ינסו למצוא אותנו, אבל לא יוכלו, מכיוון שאנו כבר לא נמצאים שם. אבל אם נחזור, הם עדיין נמצאים שם, ואנו נחזור אל הכאוס שקיים שם. ויש להם הכוח לזרוע הרס וחורבן אפילו יותר מאשר קודם לכן.
זוהי הבנה עמוקה של תהליך השינוי. כפי שהארי מסביר, אנו מנסרים את הקליפות, אבל יש גם היבט של דינים שאנו זקוקים להם. אנו משנים את הדינים בראש השנה, ואנו ממשיכים לשנות את הדינים האלה בימים שבין ראש השנה ויום כיפור, ובמיוחד בשבת "שובה", שבה אנו חוזרים אל האנרגיה האבודה שמצאה את דרכה אל הדינים ומשנים אותם לאור שבו נוכל להשתמש בשנה הבאה.
