בספרו "חלונות בזמן" כתב הרב ברג, "בזרע יש יותר כוח מאשר בכל העץ. אבל כוחו של הזרע הוא עדיין פוטנציאלי, בעוד שכוחו של העץ [כבר] בא לידי ביטוי."
כיצד יתכן שבזרע יש יותר כוח מאשר בעץ אלון בוגר?! הזרע קטן, כמעט חסר משקל. הוא אינו נושא פרי או ואין בו ענפים – הוא גם עלול להיות כגרגר חול על החוף המכוסה במיליוני גרגרים זעירים אחרים זהים לחלוטין. עם זאת, לאחר שנזרע, יש לו כל הכוח לגדול ולהיות לעץ.
עם זאת, העץ עצמו כבר גדל. אולי אינו עץ אלון אלא עץ זית. בעוד יש על ענפיו זיתים טעימים, לעולם לא יוכל להיות עץ אלון. או עץ אפרסק. או עץ תפוחים. האם זה גורם לו למות ולהפסיק לגדול? לא. הוא ימשיך לייצר זיתים כל עוד הוא חי – וזה יכול להיות משך זמן של יותר מאלף שנה!
הלילה אנו מציינים את היום החמישה עשר בחודש שבט, מזל דלי, היום המכונה ט"ו בשבט, יום ההולדת של העצים. זה חלון הזמן בן 24 שעות בו מקבלים העצים את האנרגיה שלהם עבור כל השנה – והוא יקבע אם יצמחו ואם יניבו פירות. השערים העליונים נפתחים כדי להרעיף על ממלכת הצמחים הזנה רוחנית, אך גם לתת לנו הזדמנות לקבל ולממש את הכוח העל טבעי של העצים...
כל אחת ואחד מאיתנו מכילים גם את הזרע וגם את העץ. אנו עלולים להאמין שכמו הזרע, אנו קטנים וחסרי חשיבות, אבל זה לעולם אינו כך. אנו מכילים מעיין אינסופי של פוטנציאל שאותו אנו יכולים להביא לידי ביטוי בדרכים רבות ושונות! כמו העץ, אנו עלולים להאמין שאנו מתבטאים במלואנו כדבר אחד בלבד, אך גם זה אינו נכון. כולנו - ותמיד – אנו עבודה בתהליך!
למעשה, הרבה מן הפוטנציאל שהיה לנו פעם עדיין קיים בנו.
הכוח על טבעי שקיים בנו כיום הוא היכולת של צמח לנבוט ולפרוח כנגד כוח המשיכה. העצים קוראים תיגר על כוח הכובד באופן מופלא – הם גדלים לגובה של 900 מטר! - ויכולים לעורר בנו השראה לעשות אותו דבר. הטבע שלנו יכול להיות מיוצג על ידי הרצון לקבל עבור עצמי בלבד, וזה, באורח מעניין, המקום ממנו מגיעות רוב האמונות והמחשבות השליליות שלנו. כאשר אנו גדלים נגד או למרות הדחף הזה, עלינו לשאוף לבנות רצון לקבל כדי לתת. כאשר אנו עושים זאת, אנו הופכים להיות כמו הבורא, שכולו נתינה, טוּב, ואינסופיות מוחלטת. ככל שאנו מחקים יותר את הבורא, כך אנו מתעלים יותר מעל ומעבר לתכונות השליליות - ספק עצמי, פחד, דאגה או חוסר - שמעכבות אותנו ואינן מאפשרות לנו לבטא במלואו את הפוטנציאל שלנו.
עצי פרי הם חלק מהיישויות הנותנות העוצמתיות ביותר שקיימות. מגיל צעיר נגזמים עצים הנושאים פרי באופן שגרתי כדרך לבניית החוסן שלהם. ככל שהם ממשיכים להפיק את פירותיהם, הופך הפרי לעמיד ושופע יותר. אבל לא רק גידול הפרי תומך בעץ. אלא נתינת הפרי. ככל שהעץ מייצר יותר, כך יש לגזום אותו יותר כדי לשמור על בריאותו. העץ חייב, בפירוש, להמשיך ולתת כדי להמשיך ולצמוח. וכאשר פירותיו גדלים בעקביות ונקטפים בנדיבות, עשויים העצים הללו לחיות עד 200 שנה ויותר. כפי שכבר ראינו, עצי זית יכולים להגיע גם לאלף שנים ויותר! העצים גם נותנים לכל דיכפין, הם אינם בוחרים מי יקבל את הפירות שלהם – אין זה משנה להם!
זה משמש עבורנו כמטאפורה מושלמת. צמיחה מתוך כוונה לתת בעקביות היא הדרך שלנו לבריאות ולמילוי. אין אנו קיימים כדי לאגור את הפירות שלנו או כדי להפסיק לגדול. מטרת החיים של כל אחת ואחד מאיתנו היא לגדול כמו שהעצים גדלים - ברציפות ובנדיבות, נותנים בכל הזדמנות. אין זה מתפקידנו להבחין מי ראוי לחסדינו. התפקיד שלנו הוא פשוט לתת ולחלוק. פשוט, כן. קַל? לא תמיד. אבל המסע להפוך לישויות של נתינה הוא החשוב. כפי שאני אומרת לעתים קרובות, התהליך הוא המטרה.
ככל שאנו ממשיכים להתפתח ולצמוח, אנו הופכים ראויים לכמה מהברכות היפות ביותר של החיים. בדיוק כמו העצים שגדלים בניגוד לטבעם, מייצרים פירות מתוקים וענפים גבוהים, כשאנו גדלים, גם אנחנו מושכים אלינו למטה גילויים משמחים. מכיוון שט"ו בשבט חל ביום ה-15 של מזל דלי, הוא נמצא ממש מול ה-15 לחודש אב, מזל אריה, על גלגל המזלות. מדוע אני אומרת לכם זאת? מכיוון שה-15 לחודש אריה, הידוע כט"ו באב, הוא אחד הימים החיוביים והמשמחים בכל השנה. זה יומן של הנשמות התאומות, של הנישואים, החגיגות הימים העליזים והשמחים - המתנות המתוקות ביותר שאנו מושכים אלינו כאשר אנו גדלים לאדם שאנו אמורים להיות.
ההבטחה לגדילה שאנו עשויים לחוות באמצעות התחייבות ללכת נגד הטבע שלנו היא הבטחה למילוי, שמחה ושפע. כאשר אתם חוגגים את היום הירוק הזה, עשו מדיטציה על האופן והמקום שבו אתם רוצים ביותר לגדול. היכן קורא לכם הפוטנציאל שלכם? מה מעכב אתכם? כל מה שזה עלול להיות, דעו שזה נותן לכם הזדמנות רבת עוצמה לגדול ולפרוח, אולי בדרכים שמעולם לא חשבתם שהן אפשריות.
