הפרשה, והשבת של חשובות מאוד. זו פרשת הנס של חצית ים סוף, והשבת של 72 שמות הבורא. יש כמות עצומה של כתבי מקובלים על הפרשה הזו, אבל יש לימוד אחד במיוחד שהייתי רוצה לחלוק, של המהר"ל, מקובל גדול מפראג, הנוגע למושג הודאות. באמצעות העמקת ההבנה שלנו את המושג הזה, נוכל להתקדם אל מצב הרבה יותר נעלה של ודאות באור הבורא.
באחד מספריו, הקרוי "נתיבות עולם", מדבר המהר"ל על סודות הודאות. הוא מתחיל בציטוט פסוק מספר משלי, האומר לנו שהמלך שלמה אומר שאתם יכולים למצוא הרבה אנשים נותנים, אבל למצוא מישהו שיש לו ודאות, זה כמעט בלתי אפשרי. מכיוון שכאשר אתם אומרים שמישהו הוא אדם נותן, זה לא בהכרח אומר שהוא נותן 100% של זמנו; כי אפילו אם הוא נותן רק 5% מזמנו, הוא עדיין נחשב לאדם נותן. אנשים שונים נותנים בדרכים שונות, בסכומים שונים, אבל אנו יכולים לקרוא לכולם אנשים נותנים. אבל לומר שלמישהו יש ודאות זה קשה מאוד. מדוע? מכיוון שלהיות בוודאות באופן מוחלט פירושו שיש לאדם ודאות שלמה באור הבורא, ולכן, אין לו שום פחד או דאגה.
ואז הוא מספר לנו על סוג אחר של ודאות, ובו מישהו שיש לו ודאות הוא מישהו שאנו יכולים לסמוך עליו. האדם הזה הוא מישהו שאנו יכולים להיות בטוחים שיעשה מה שהוא או היא אומרים. אנו יודעים שאם האדם הזה מתנהג בדרך מסוימת, הוא תמיד יתנהג בדרך זו. המהר"ל קושר יחדיו את שני סוגי הודאות הללו; אדם שיש לו ודאות באור הבורא הוא אדם שאנשים יכולים להיות בוודאות בנוגע אליו. לא יכול להיות סוג אחד של ודאות בלי הסוג השני.
אבל המלך שלמה אומר שקשה מאוד למצוא מישהו שיש לו שתי רמות הודאות הללו. מדוע? מכיוון שכאשר יש למישהו ודאות באור הבורא, פירוש הדבר הוא שלאדם הזה יש ודאות שלמה בכך שאור הבורא מעורב בכל דבר בחייו, ושכל דבר שמגיע אליו מגיע מאור הבורא, ולכן לאדם הזה אין כל פחד או דאגה. מכיוון שיש לו ודאות בכך שהכל בא מהבורא, הוא יודע שבסופו של דבר, זה רק לטובתו. זה הסוג הראשון של ודאות.
הסוג השני של ודאות עוסק באדם עצמו. רק אדם שלא משנה או מערער את הודאות שלו, בין אם מדובר בוודאות שלו בבורא או ביחסיו עם אנשים, הוא אדם שאנשים יכולים להיות בטוחים ב-100% שיעשה תמיד מה שהוא אומר. אבל אדם שהודאות שלו מתערערת רק קצת לא יכול להיקרא יותר אדם שיש לו ודאות. שלמה המלך אומר שגם קשה למצוא, וגם קשה להשיג, רמה אמיתית של ודאות, מכיוון שלוודאות חייב להיות כוח.
אם כן, כאן הוא מתחיל את ההבנה הזו. רובנו יכולים לומר על עצמנו שאנו אנשים נותנים. אבל לומר שאנו אנשים של ודאות פירושו שאנו אנשים עם ודאות גם כלפי אור הבורא וגם ביחסינו עם האנשים. מכיוון שלהיות בוודאות פירושו שהודאות שלנו אינה מתערערת אפילו קצת. כאשר האתגרים באים, אנו לא משתנים. אנו לא מאפשרים לספק להיכנס.
כאשר אדם חותר לוודאות כזו, אז, אומר התלמוד, כל השערים נפתחים בפניו. סוד המילה "אמן" הוא שהיא מייצגת "אמונה", או ודאות. ולכן, אם יש לאדם ודאות, אז כל שערי גן עדן, כל הברכות של אור הבורא, באים אל האדם הזה. מכיוון שכל השערים נפתחים בפני אדם של ודאות. שום דבר אחר שאדם יכול לעשות, אפילו מעשים של נתינה, לא יכול לפתוח את כל השערים. ולכן, כשאנו מגיעים אל שבת "בְּשַׁלַּח", שבה זמינה מתנת הודאות, אנו חייבים להתחיל להיות באמת כנים עם עצמנו ולהתבונן יותר בעמקות פנימה אל הודאות שלנו כדי לראות אם אנו בכלל יכולים לקרוא לה כך.
הדרך הקלה ביותר לדעת אם יש לנו כוח של ודאות היא לשאול את עצמנו, כאשר משהו מתרחש, האם אנו מתחילים להסס? אם אנו מתחילים להסס, אז אין כאן כוח של ודאות. מכיוון שוודאות יכולה להיקרא ודאות רק כאשר יש כוח מאחוריה, לא כאשר יש לנו ודאות רק כאשר הדברים בסדר באופן יחסי. כאשר נאמר על אדם שהוא עונה אמן בכל כוחו, זה אומר שבאמונה שלו, בוודאות שלו בכוח הבורא, משוקע כל כוחו. ואז כל השערים, לא רק לגן עדן, אלא גם לכל הברכות, פתוחים בפני האדם הזה.
ואז הוא מגלה סוד חשוב נוסף. מה פירוש הדבר ששערי גן עדן נעולים? מה פירוש הדבר כאשר נאמר שאדם לא יכול למשוך את הברכות? לרוב האנשים יש כמה ברכות ומתנות בחייהם שהם רוצים לקבל, אבל הן נעולות. יש סביבן מחסום רוחני, ומהעולם הפיזי, אנו לא יכולים לפתוח את הברכות האלה.
אם כן, איך נוכל לפתוח אותן? כאשר אדם מעורר לא רק ודאות, אלא כוח של ודאות, האדם מחבר את עצמו או את עצמה אל אור הבורא. לא יכולים להיות לנו איחוד אמיתי או דבקות באור הבורא אלא אם יש לנו כוח של ודאות. לכן, כאשר אנו מסוגלים לעורר ודאות חזקה, אנו נעשים דבקים לחלוטין באור הבורא, וכל השערים יכולים להיפתח, מכיוון שמה ששומר את השערים נעולים הוא המרחק בינינו ובין הבורא. כשאנו יכולים לעורר ודאות חזקה ולחבר את עצמנו לאור הבורא, אנו קופצים מעבר למחסומים ולמכשולים ונמצאים במקום שבו כל השערים יכולים להיפתח.
חשוב להבין שאפילו פעולות של נתינה או מעשים רוחניים של חיבור, לא יגרמו לנו להתעלות מעבר למכשולים. יש רק דבר אחד שיכול לפתוח את כל שערי הברכות, והוא כוח הודאות, מכיוון שכוח הודאות מחבר ומדביק אותנו אל אור הבורא, והבורא הוא חלק מהברכות האלה. לכן, כאשר נאמר שאנו יכולים לפתוח את שערי גן העדן, פירוש הדבר הוא שאנו יכולים לפתוח את כל הברכות שאנו צריכים. כשיש לנו כוח מושלם של ודאות, שמחבר אותנו אל אור הבורא, אנו נמצאים בגן עדן והשערים נפתחים. אז אנו יכולים למשוך אל חיינו את כל הברכות שקודם לכן היו חסומות בפנינו. כוח זה של ודאות הוא הבנה רבת עוצמה ומתנה בל תיאמן שזמינות לנו באמצעות הפרשה, והשבת, של "בְּשַׁלַּח".
