רוב פרשת "תַּזְרִיעַ" עוסקת בחוקי הצרעת. בחלק הראשון, נאמר שהצרעת יכולה להופיע בשלושה מקומות: על האדם, על בגדיו או בגדיה, או על ביתה או ביתו. התלמוד אומר שברוכים אלה אשר נתן להם הבורא את הכלים ואת המתנות: התפילין, אותם אנו שמים על ראשנו ועל זרוענו, הציצית, אותה אנו לובשים על בגדינו או משתמשים בה כטלית, והמזוזה, אותה אנו שמים על דלתנו. המקובלים מסבירים ששלושת הכלים הללו מייצגים את שלושת החלקים של חיינו: הגוף שלנו, הדברים ששייכים לנו [בגדים], והבית שלנו. לכן, הם אומרים לנו שאדם שמשתמש בשלושת הכלים האלה יכול לטהר את היסודות האלה – ואת כל היסודות - של חייו.
”מודעות היא הכל“ – הרב ברג
בתלמוד אומר רבי אליעזר, בנו של רבי יעקב, "כל אדם שמשתמש בשלושת הכלים הללו כל יום לא יחטא", כלומר, האדם הזה לא יעשה משהו שלילי אותו יום. נאמר שאם נשתמש בשלושת הכלים הללו נהיה מוגנים, מכיוון שמלאכי הבורא עומדים מסביב לאדם המשתמש בהם. הרמב"ם גם אמר שאדם שמשתמש בתפילין, בציצית ויש לו מזוזה על דלת ביתו לא ייפול, מכיוון ששלושת הפעולות הללו יוצרות מלאכים שיגנו עליו.
אבל, האם זה נכון? איך יכלו מקובלים לפני 2000 שנים להצהיר שאם נשתמש בשלושת הכלים הללו לא ניפול? זה פשוט לא נכון; אנו מכירים הרבה אנשים, וזה כולל את עצמנו, שמשתמשים בשלושת הכלים הללו כל יום ונופלים. אם כן, איך הם יכולים היו לומר שברגע שאדם משתמש בשלושת הכלים הללו, יש מלאכים שמקיפים אותו והוא מוגן? התשובה היא שלא מדובר כאן רק על הכלים האלה; אבי, הרב, תמיד אמר לנו ש"מודעות היא הכל", וזה מיושם גם כאן, מכיוון ששימוש בכלים לא נותן דבר בלי מודעות. אנו לא מסוגלים לעורר את האור ואת המלאכים שאנו אמורים לעורר אלא אם המודעות שלנו נמצאת שם. וזה נכון לגבי כל כלי שבו אנו משתמשים, לא רק לגבי התפילין, הציצית והמזוזה.
לכמה מאתנו יש המודעות, כשאנו משתמשים בכלים הללו, ש"אני יוצר/ת מלאכים שאמורים להגן עלי?" לכמה מאתנו, כאשר אנו פותחים את הזוהר וקוראים בו, יש באמת המודעות, "כאשר אני קורא/ת את המלים הללו, אני יוצר/ת את המלאכים שיגנו עלי היום?" מתי הייתה הפעם האחרונה שבה התבוננו במזוזה שבביתנו, ולקחנו את הזמן לחשוב, "הכלי הזה יוצר את המלאכים שיגנו עלי, על משפחתי וביתי?" מכיוון שאם לא תהיה לנו המודעות הזו באופן קבוע, המזוזה לא תעשה דבר, היא רק פשוט תהיה שם על הדלת, וכל האור וההגנה שכל הכלים האלה אמורים לעורר וליצור עבורנו לא יקיפו אותנו.
”אנו מסוגלים לברוא מלאכים.“
לכן, כאשר התלמוד אומר בבהירות רבה, " אם תעשו זאת נכון...", מה פירוש לעשות זאת "נכון"? פירוש הדבר הוא לעשות זאת עם מודעות אמיתית. אלה המשתמשים בכלים הללו ויש להם המודעות הנכונה אינם יכולים ליפול. זה חשוב מאוד, ואני מקווה שזה ייצור בכולנו שינוי בהבנת הכלים הללו. השימוש בהם לא אומר דבר ואין לו ההשפעה שלשמה הם ניתנו לנו אלא אם ניקח את הזמן ונבוא אליהם עם המודעות ש"כאשר אני עושה את הפעולה הזו, אני יוצר/ת את המלאכים שאמורים להגן עלי"; בלי לעשות כך, המעשה עצמו אינו יוצר דבר, מכיוון שאנו לא מקבלים את ההגנה או את האור מן המעשה הזה.
לכן, בפעם הבאה שבה נפתח את הזוהר, נשים את הטלית, או נתבונן במזוזה, נהיה חייבים לשאול את עצמנו אם אנו עושים זאת מכיוון שאנו חושבים שאנו אמורים לעשות זאת וזה הדבר הנכון לעשות, או שאנו עושים זאת עם המודעות שאנו יוצרים מלאכים שיקיפו אותנו ויגנו עלינו. כי אם אנו לא עושים זאת עם המודעות הזו, זה כאילו לא עשינו זאת כלל, מכיוון שאנו לא יוצרים את המלאכים ולא מקבלים את האור וההגנה שהכלים האלה אמורים לתת לנו. אם כן, מההבנה הזו שאנו מקבלים בשבת "תַּזְרִיעַ", אני באמת מקווה שכולנו נתחיל להשתמש בכלים הללו באופן שונה. מכיוון שרובנו לא מקבלים את המלאכים, האור וההגנה שהכלים הללו אמורים לתת לנו. אבל אם נבוא אליהם עם מודעות, אז נוכל לברוא את המלאכים האלה, לברוא את האור הזה, ולקבל את ההגנה הזו.
