חוויתי צער רב במהלך השבוע האחרון, כפי שאני יודעת שחוו רבים מאיתנו. היו גם רגשות אחרים - כעס על מעשי האלימות והטרור הנוראיים, שברון לב על החיים שהסתיימו מוקדם מדי, ופחד מפני מה שצופן העתיד.
אֲבָל מה שנשאר זה צער. צער על מי שסובל מכאב בלתי נתפס. צער על אלה שאיבדו ילדים, הורים, בני זוג ושכנים.
אֵבֶל הוא עמוק ובעל עוצמה רבה, ומסוגל לאחוז בכם בחוזקה, מותיר אתכם חסרי אוויר. יש לו היכולת המסתורית לעצור אותנו במסלולנו, לעצב מחדש את נוף חיינו, הן באותו רגע והן למשך פרקי זמן ארוכים.
אני גם יודעת שאֵבֶל מצוי תמיד ביחס ישר למידת העוצמה שבה אנו אוהבים. הוא עדות לאהבה העצומה שאנו רוחשים למשפחות שלנו, לחברים שלנו ולקהילות שלנו. ולמין האנושי כולו.
האֵבֶל מרוקן הכל, ומותיר אותנו רק עם מה שחשוב ומהותי. הוא מלמד אותנו שאנו יכולים לאהוב גם כשהלב שלנו שבור, שאנחנו יכולים להתמלא בהכרת תודה, ושאנו עדיין יכולים להיות מלאי תקווה ולהשתתף ביצירת עתיד טוב יותר, ובו זמנית לכבד ולחוות את רגשות האובדן העמוקים ביותר שלנו.
אנו חיים בתקופה בה העולם מרגיש לא בטוח ומפולג - אנו עדים לזוועות בלתי נתפסות על בסיס יומיומי. הרעיון שבריאותה של אומה מסתמכת על בריאות תושביה הוא אולי רעיון חדש עבור חלקנו, אבל זה עיקרון עתיק שאושר על ידי מחקרים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים. המין האנושי שרד, שגשג והתפתח אך ורק בזכות האופן שבו בני האדם - אפילו הקדומים שבהם - דאגו זה לזה. במיוחד לאלה הזקוקים לכך.
האנתרופולוגית מרגרט מיד נשאלה פעם מה היא מחשיבה כעדות הראשונה לציוויליזציה האנושית. בעוד שרבים חשבו שהיא תתייחס לכלים, שרידים של חפצים או מנהגים דתיים, או אפילו לממשל עצמי, תשובתה לא הייתה כזו כלל ועיקר. מיד אמרה שהעדות הראשונה לציוויליזציה הייתה עצם ירך אנושית עם שבר שהתרפא ונמצא באתר ארכיאולוגי בן 15,000 שנה.
עצם שבורה שהחלימה? מה זה קשור לציוויליזציה?
מיד המשיכה ואמרה שכדי שאדם פרימיטיבי ישרוד עצם ירך שבורה, הוא היה זקוק לטיפול במשך תקופה ארוכה כדי שהעצם תתרפא במלואה. משמעות הדבר היא שאחרים חייבים לספק לו מחסה, הגנה, מזון ושתייה במשך תקופה ממושכת כדי שסוג זה של ריפוי יהיה אפשרי. לפיכך, הכריזה מרגרט מיד, אחת מן האנתרופולוגים הבולטים בהיסטוריה, שהאינדיקציה הראשונה לציוויליזציה האנושית היא "טיפול ודאגה לאורך זמן". ובמיוחד למי ששבור ונזקק, לחלשים שבינינו - כפי שמעידה אותה עצם ירך שבורה שהחלימה.
לכן אין אנו יכולים לחשוב רק על עצמנו או על המשפחות שלנו.
אנו חזקים רק כחלשים שבינינו. אנחנו בריאים רק כחולים שבינינו. ובאמצעות הטיפול בנזקקים אנו מחזקים את עצמנו תוך כדי התהליך. תורת הקבלה מלמדת שאין כל הפרדה ברמה הרוחנית בין האנשים. כולנו מחוברים באופן מולד ואנרגטי. רעיון ההפרדה מגיע מהאגו. בקבלה מוגדר האגו כרצון לקבל עבור עצמנו בלבד. אנו שוברים את המעגל השלילי הזה בכל פעם שבה אנחנו בוחרים לחלוק, לאהוב, לתת ולהעניק חסדים בדרכים רדיקליות, במיוחד כשזה הדבר הקשה ביותר לעשותו.
דאגו איש לרעהו.
דאגו גם כשאינכם רוצים בכך, הציעו את עזרתכם גם כשאתם מתנגדים לזה או אפילו מפחדים לתת. דאגו לאלה שאתם מבקרים ושופטים כלא ראויים, דאגו לאלו שאתם אוהבים, ודאגו לכולם בכל פעם שיש לכם הזדמנות לעשות זאת. זה לא רק עושה אותנו אדיבים או נדיבים - זה הופך אותנו לבני אנוש מתורבתים.
בעודנו מנווטים בתקופה הבלתי ודאית הזו, אני מזמינה אתכם לחדור אפילו עמוק יותר אל תוך האנושיות שלכם. שימו לב כיצד ניתנות לכם בכל יום הזדמנויות לטפל באחרים והבחינו באיזו תדירות אתם נרתעים מן ההזדמנות הזו. בואו נשאל כולנו את עצמנו איך נוכל לתת ולחלוק אפילו יותר? כיצד נוכל לאפשר לזמן הזה להגדיר מחדש את האופן שבו אנו מתייחסים זה לזה? מה החוויה הזו יכולה ללמד אותנו? אילו דרכי הוויה נוכל להשאיר מאחור, ואילו דרכים חדשות להתייחסות נוכל לקחת איתנו?
זה סוג העולם שבו אני רוצה לחיות.
