הניסיון האנושי מגלה שבמקום שבו יש אמונה ונכונות לעשות מה שנדרש, יצרו האנשים מציאות מדהימה. למשל סיפורה של האישה בת ה-94 שרצה חצי מרתון (המרתון המלא הראשון שלה היה בגיל 76), או ההישגים המדהימים של אמהות שברגע אחד נעשות חזקות מספיק כדי להרים מכונית על מנת להציל את הילד שלהן הלכוד מתחתיה. מה שזה אומר לנו הוא שכולנו מסוגלים לחולל נסים בחיינו, כל עוד יש לנו המודעות שמאפשרת לנו ליצור אותם. המציאות שלנו יכולה להשתנות אך ורק בהתאם למה שהמוח שלנו מאפשר.
"המציאות שלנו יכולה להשתנות אך ורק בהתאם למה שהמוח שלנו מאפשר."
אז קודם כל, אם אני רוצה נס בחיי, אני חייב/ת להאמין באמת שזה יכול להתרחש. כי אם אין אני מאמין/ה שזה יכול להתרחש, אז זה לעולם לא יוכל להתרחש. תמיד הרגשתי שפרשת "וַיֵּרָא" ממחישה את הרעיון הזה בצורה מושלמת. בפרשה הזו, הייתה שרה חייבת ליצור את המרחב שבו יתרחש נס. אברהם ושרה היו קרובים לגיל 100, ומודעים היטב לכך שילדים אינם חלק מן הגורל האסטרולוגי שלהם. ובכל זאת, בא מלאך ואמר להם ששרה תלד ילד. אברהם היה מוכן מיד לקבל את הבשורה הזו, אבל נאמר בכתובים "וַתִּצְחַק שָׂרָה בקרבה לאמר: אַחֲרֵי בְּלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה, וַאֲדֹנִי זָקֵן". [בראשית פרק י"ח פסוק י"ב]. כשניסתה לרדת לעומק העניין ולדמיין כיצד יזכה הגוף שלה לעדנה מחודשת באורח פלא וישתנה למען ההישג המדהים הזה, היא הייתה חייבת לבקש: בבקשה הענק לי את המודעות להבין שזה באמת יתרחש.
"כולנו יכולים לעשות ניסים."
כל כך הרבה פעמים אנו מבקשים דברים שאין אנו מאמינים ביכולתנו באמת להשיגם, ולכן אין אנו יוצרים כלי כדי לקבל אותם. יש משהו שצריך להתארגן ולהסתדר מחדש במודעות שלנו כדי ליצור את הקרקע הפורייה שבה יוכל הנס הזה להתממש. למען האמת, כל אחת ואחד מאיתנו, כולנו ניחנו באנרגיה הדרושה לנו כדי להגשים את המטרה שלנו. כפי שממחיש לנו סיפורה של שרה, , בעזרת הבורא הכל אפשרי.
כולנו יכולים לעשות ניסים. הצעד הראשון הוא פשוט להאמין בכך שאנחנו יכולים.
