בשנות ה-50 פיתח פסיכולוג חברתי בשם ליאון פסטינגר משהו שנקרא תיאוריית ההשוואה החברתית. הרעיון מאחורי זה היה, בעצם, שבני אדם משווים את עצמם לאחרים כדי לפתח זהות. בני אדם מתוכנתים באופן טבעי לחיבור, והשוואת עצמנו לסובבים אותנו עוזרת לנו ליצור יחסי גומלין וקבלה עצמית. אבל לאחר חמישים ומשהו שנה מאז שהופיעה תיאורית המדיה החברתית, מה שהיה פעם דחף טבעי להתחבר הוא עכשיו משבר בריאות נפשית. אנו בורחים אל המסכים שלנו ומתבוננים בתמונות מחייהם של אנשים אחרים, מדמיינים כמה היינו מאושרים יותר אם היה לנו המטבח הזה, התספורת ההיא, החופשה ההיא...
השוואה חברתית היא רק דוגמה אחת לאינספור הסחות הדעת ששולפות אותנו מן ההווה - והרחק מעצמנו - בכל יום נתון. החיים המודרניים לא רק זזים בקצב בלתי אפשרי אלא מלאים בגירויים אינסופיים, מכוונים לכאורה לפתור כל אחת מן הבעיות שלנו בפתרון מהיר. אבל זה בור ללא תחתית של חיפוש, מעגל קסמים שתמיד מוביל בחזרה אל אותו מקום: אתם. ממש כאן ועכשיו.
אבל אם נניח את הטלפון, אם נתרחק מן השולחן שלנו, אם נשים לרגע את היומן בצד, מה יתרחש? נסו לרגע פשוט לנשום. אפשרו לסביבה שלכם להרעיש ואפשרו להכל להיות בסדר. הרגישו את הרגליים, הכתפיים, קצות האצבעות. אם עולה שיפוט, הרשו לו לעלות ולהיות ואז שחררו אותו. אם המוח שלכם קופץ אל העבר או אל העתיד או מזגזג בין שניהם, פשוט אפשרו לזה להיות בלי להיצמד לאף מחשבה.
ברוכים הבאים אל 'ממש עכשיו'.
בכל רגע נתון, אנו בעיצומו של כאן, ממש עכשיו. במשך מאות בשנים התעמקו פילוסופים, מדעני מוח, פסיכולוגים ופיזיקאים בתופעה הזו בזכות עוצמת החוויה – שאין אנו יכולים לעזוב אותה. עם זאת, לעתים רחוקות אנחנו נמצאים ממש בתוכה אלא אם כן יש לנו הכוונה להיות. התרגיל הבא נועד להביא אתכם הישר למקום שבו אתם נמצאים, ואולי שמתם לב שב'ממש עכשיו', הכל מרגיש... בסדר. זה אולי לא מושלם; ייתכן שיהיו רגשות ושיפוטים, אבל תהיה גם גישה לשקט ויכולת למַרְכֵּז את עצמנו בעיצומו של הכאוס.
בכל זמן נתון, ישנם שני זרמים של מודעות בתוכנו. הראשון הוא הזרם שמתמקד אך ורק בנו – הוא עוסק בכל מה שחסר לנו, כל מה שיש לאחרים ואין לנו (אהמ, השוואה חברתית), הוא מכיל את המטרות המרוכזות בעצמנו ואת החלקים בנו שחותרים ומתחרים, כואבים על העבר או פוחדים מהעתיד. האחר הוא זרם של אחדות - זה המקום שבו אנו מתבוננים במטרתנו, בו אנו מרגישים נוכחים, ובו אנו מתחברים עם הוודאות שהאור תמיד איתנו גם כשאין אנו רואים אותו.
כאשר אנו מתרגלים חשיבה של ההווה, אנו הנעשים מודעים לאיזה זרם אנו בוחרים, ועל ידי שינוי המודעות שלנו, אנו ממש משנים את המציאות שלנו. הנה כמה דרכים לעשות זאת:
הרשו לעצמכם להתפנק
לעתים קרובות כל כך, אנו תופסים את עצמנו משווים את ההווה שלנו אל העבר או העתיד. אם אנחנו יושבים עם כוס קפה בבוקר ומהרהרים על מה שקרה אתמול או כבר חושבים לאן פנינו מועדות לאחר מכן, אנו לא בודקים את המודעות שלנו. במקום, קחו רגע לנסות להתענג על הקפה; הפיקו ממנו הנאה. הרגישו את אור השמש על פניכם או את טמפרטורת האוויר על העור. הריחו את הקפה והרגישו את החמימות שלו (או את קרירותו אם אתם שותים קפה קר!)
כאשר אתם מביאים את החושים ואת תשומת הלב שלכם במלואם אל מה שאתם עושים עכשיו, אתה מרגישים באופן טבעי רמות גבוהות יותר של שמחה וסיפוק, בעיקר מכיוון שדאגה ולחץ כרוכים במחשבות על העבר או על העתיד. בלעדיהם, אתם חופשיים לחוות לחלוטין מה שעומד מולכם, ותגלו שהמציאות נעשית הרבה יותר חיובית.
תרגול קבלה עצמית
נכון שכאשר אנו הופכים נוכחים, אנו הופכים נוכחים לכל דבר, ולפעמים, זה אומר להתעמת עם תחושות של אי נוחות או אפילו כאב. זו הסיבה לכך שסטיבן היינס, פסיכולוג מאוניברסיטת נבאדה, אומר שאם משהו מטריד אתכם, גשו אליו והתקדמו לקראתו במקום להסיח את דעתכם. בין אם זה כאב של שברון לב או כאבים שבאים לאחר ניתוח, הפתרון הוא פשוט לאפשר זאת. היו נוכחים, שימו לב לכאב, כבדו את נוכחותו שם, ואפשרו לזה להיות בסדר. תנו לזה להיות בלי שום שיפוט, אשמה או בושה.
המחשבות שלנו חזקות, אבל רק כאשר אנו נותנים להן משמעות. באמצעות ההתבוננות במחשבות שלנו בזמן שבו אנו מעבדים דברים לא נוחים, אנו מסוגלים לבחור טוב יותר ולהחליט איזה מחשבות אנו רוצים להגדיל ואיזה אנו רוצים לשחרר בעדינות.
התחילו בקטן
להיות בהווה ולתרגל מיינדפולנס זה נפלא - אבל קשה לעשות זאת כל הזמן. התחילו בקטן על ידי הקדשת רגע אחד של נוכחות למה שידוע בכינוי "תרגיל חמשת החושים". כל מה שאתם חייבים לעשות הוא לרשום חמישה דברים שאתם יכולים לראות, ארבעה דברים שאתה יכולים לגעת בהם, שלושה דברים שאתם יכולים לשמוע, שני דברים שאתם יכולים להריח, ודבר אחד שאתם יכולים לטעום. התרגיל הזה הופך אותנו למתבוננים נלהבים, עוזר לנו להיכנס למצב הנפשי הדרוש לנוכחות בהווה. שימוש בחמשת החושים (קול, ריח, ראייה, טעם ומגע) כדי לקרקע את עצמכם ברגע הנוכחי יכול לא רק לשפר את חוויותיכם מן העולם הסובב אתכם, אלא גם מוסיף רובד של הערכה ליכולתכם להשתמש בחושים האלה!
ל"כאן ועכשיו" אין מטרות. המטרות נועדו לעתיד. במקום, התמקדו ב'עכשיו' בדיוק כפי שהוא, בנשימה שלכם, ברגליים ובמחשבות שלכם כשהן עולות. מכיוון שבפיסת הזמן הזעירה הזו, עליכם לשכוח כל יעד וכל מטרה כי אין כאלה. אתם כבר כאן. זה מתרחש ממש עכשיו…
המודעות שולטת בכל מה שמתרחש בעולם ובחיינו. הדרך בה אנו בוחרים להתבונן בכל דבר נתון היא הדרך שבה נחווה אותו. אנו יוצרים את המציאות שלנו באמצעות המודעות שלנו. ואנו יכולים לבחור במודעות ממש עכשיו, ממש כאן, ברגע הנוכחי.
