אם הייתם יכולים למחוק חוויות עבר מסוימות, האם הייתם עושים זאת?
אילו יכולנו באמת למחוק את כאבי העבר שלנו, עם מה היינו נשארים? קל אולי לחשוב שנהיה מאושרים יותר, נוכחים יותר, אולי אפילו נרגיש מקובלים או מלוטשים ומבריקים יותר. ואולי נהיה כך רק באופן חיצוני. אבל מי אנו באמת בתוכנו?
בכל פעם שאני לוקחת על עצמי להתנסות בניסוי המחשבתי הזה, ואני עושה זאת לעתים קרובות כשאנו מתקרבים אל ראש השנה, אני נזכרת באותו סרט מתוק - אם כי מטופש להפליא – שבו משחקים דרו ברימור ואדם סנדלר - 50 דייטים ראשונים. אם לא ראיתם אותו, הסיפור סובב סביב דמותו של אדם סנדלר, הנרי, המתאהב בסוזי, אותה מגלמת דרו ברימור, אישה שיש לה אובדן זיכרון לטווח קצר. היא חוותה תאונת דרכים, ולכן היא מתעוררת כל בוקר כשמוחה נמחק לגמרי. היא אינה זוכרת את החוויות הכואבות שלה, אבל גם אינה זוכרת את האדם החדש הזה שאוהב אותה עמוקות.
היא מנסה לנהל אורח חיים הכולל מישהו חדש, ולכן לומדת כל יום מהיכן היא באה, מדוע אינה זוכרת שום דבר שהתרחש לפני הבוקר הזה, וכל יום היא מתאבלת בדיוק באותו אופן, כאילו הכל מתרחש בפעם הראשונה.
רובנו לא מתמודדים עם דבר מסוג זה, אבל לעתים קרובות אנו שמים את עצמנו במצב דומה מאוד. כשאין אנו מתמודדים עם העבר שלנו או להיפך, מזדהים אתו יתר על המידה, אין אנו מסוגלים לצמוח ולהתפתח. אנחנו תקועים בתוך עצמנו, מדחיקים משהו שנראה לנו כואב מכדי להתמודד אתו, או מאפשרים לכאב הזה להסתייד ולהפוך אותנו למלאי תחושת קורבנות וטינה. השלמה עם העבר שלנו פירושה לקבל אותו, לסלוח לו ולנוע קדימה עם החוכמה שצברנו.
מכיוון שללא חוויות העבר שלנו ובלי כל ההתרחשויות שהביאו אותנו אל הרגע שבו אנו נמצאים עכשיו, נהיה רק גרסה הרבה פחות אמיתית של עצמנו. המאבקים, הטעויות והזמנים הקשים שלנו הם חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית שלנו ובלעדיהם לא נוכל להפוך למי שנועדנו להיות. זה לא קל או נוח, אבל התבוננות מלאת עדינות אך מציאותית בעבר שלנו עשויה להיות אחד הדברים המרפאים והמשנים ביותר שנוכל לעשות עבור עצמנו.
התחילו עם סקרנות
כשאנו מתבוננים אחור אל הקשיים שלנו מתוך סקרנות ולא מתוך גינוי, אנו פותחים בפני עצמנו את ההזדמנות לצמיחה עמוקה ולהרבה יותר אהבה עצמית. כל טעות, עיכוב ומגבלה טומנים בחובם לקח. באמצעות הבדיקה היכן סטינו מן הדרך, הלכנו שולל, והבנה כיצד נוכל לגשת לדברים אחרת בעתיד, אנו פותחים את עצמנו לתהליך של עידון ואינטגרציה. פתאום אנו נוכחים לדעת שהטעות שלנו אינה דבר נורא שרודף אותנו, אלא מקור כוח. במקום להלקות את עצמנו על כל טעות שעשינו אי פעם, נוכל לאסוף את הטעויות האלה ולהשתמש בהן ככלי ללמידת חוויות שמסוגלות להפוך למתנות של חוכמה, אמפתיה וחמלה.
סלקו מתוך עצמכם את החרטה
חרטה עלולה להיות כוח רב עוצמה שלעתים קרובות מְאַכֵּל הרבה יותר זמן ואנרגיה מאשר היינו מוכנים להודות. כאשר אנו שקועים במה שיכול היה להיות או מתקבעים בשגיאות העבר שלנו, אנו מסתכנים בהחמצת עושרו של ההווה. הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו אודות העבר שלנו עשויים להעצים אותנו או להפריע לנו. אם ניצמד אל נרטיבים שמביסים אותנו, אנו עלולים למצוא את עצמנו חיים אותם סיפורים שוב ושוב, לכודים במעגל של חרטה וחזרה על אותן שגיאות. כאשר אנו מתעמתים עם העבר שלנו בלב פתוח, אנו מעניקים לעצמנו את ההזדמנות לכתוב מחדש את סיפור חיינו. מדובר במציאת איזון בין מתן כבוד לחוויות שלנו ובין בחירה אקטיבית לא לאפשר להן להאפיל על ההווה שלנו או להכתיב את עתידנו.
ישנה גם אמונה כוזבת סביב הדרך שלא נבחרה. כאשר אנו מתחרטים, זה נשמע משהו כמו "לו רק הייתי בוחר/ת ב X במקום בY ", אבל הדרך שלא נבחרה עלולה הייתה להיות גרועה אולי באותה מידה אם לא גרועה יותר!
השליכו החוצה את הדיסוננס שבתוככם
דיסוננס קוגניטיבי, כפי שהוגדר על ידי מרים וובסטר, הוא הקונפליקט הפסיכולוגי הנובע מאמונות ועמדות סותרות המתקיימות בו זמנית. אם אין אנו מאמינים שאנו מטבענו ראויים לאהבה, אנו עלולים להדוף מעלינו מישהו שאוהב אותנו עמוקות ובו בזמן לייחל לזוגיות אוהבת. אם אין אנו מאמינים שאנו מסוגלים להצליח, נחבל בכל הזדמנות בעודנו מייחלים לפריצת הדרך להצלחה. העניין הוא שאמונות אלו נוצרו באופן תת מודע כדי למנוע מאתנו כאב, ורובנו יכולים להצביע על החוויה הכואבת המדויקת שגרמה אותם. כאשר אנו לוקחים על עצמנו את האתגר להתמודד עם הכאבים הללו ולכתוב מחדש את האמונות הללו, נוכל סוף סוף ליישב את הדיסוננס שבתוכנו ונוכל לחוות מבפנים ובאופן אותנטי את הרצונות שלנו.
זה נורמלי להרגיש את ייסורי הפגיעה כשמתבוננים אחור אל העבר שלנו. לכל אחד יש זיכרון שהיה רוצה שיעלם וכל אדם יכול למנות לפחות חוויה אחת שהיה רוצה שלעולם לא היה חווה. אבל חשבו על האופן בו אתם מרגישים כאשר אתם מקשיבים לחבר או מישהו אהוב כשהוא מספר זיכרון כואב. אינכם שופטים או מבקרים אותו. אתם מקשיבים מתוך הבנה וראייה אובייקטיבית המאפשרות לכם לראות את האדם הנמצא במצב הזה כשהוא רק עושה את המיטב. גם אתם בני אדם כמוהו.
אם כן, בפעם הבאה שבה תמצאו את עצמכם רוצים לעשות משהו שוב, זכרו שהעבר שלכם, עם כל הכאב והאתגרים שבו, תרם לאדם שאתם היום. התבוננו בכל מה שמקיף אתכם, בכל מה שחוויתם ויצרתם. ואז ערכו רשימה של כל הדברים שאתם עדיין רוצים לעשות, מתוך הידיעה שיש לכם כל מה שאתם זקוקים לו כדי להביא אתכם לשם – יתכן שתהיו זקוקים לעוד קצת זמן כדי לשנות חוסר ביטחון או פחד לנכס שיש בו כוח או כושר התאוששות.
כשתעשו כך, תהיו מצוידים יותר באפשרות ליהנות מן ההווה ולעצב עתיד שנותן ביטוי לגרסה הטובה ביותר של עצמכם. זוהי מטרת חייכם.
