המדרש אומר לנו שכאשר יוסף נשלח למצרים, הוא ציטט פסוק מתהילים, שבו אומר לנו דוד המלך שמה שמתרחש בעולם מתוכנן כולו על ידי הבורא; ויש מעט מאוד דברים שבהם יכול האדם להשפיע באמת.
לכן, הבורא ידע שעבור שלמותה של כל האנושות, וגם של יעקב ובניו, הם חייבים לרדת למצרים ולחיות שם 210 שנים. וכך עיצב הבורא את כל הסיפורים שאנו שומעים על יעקב, יוסף ואחיו. האהבה שרחש יעקב ליוסף לא באה מיעקב; היא באה מהבורא, שהחדיר אותה ביעקב. זו אפילו לא הייתה הבחירה שלו... הבורא שלח אותה אליו. וכך היה גם עם האחים. השנאה שלהם ליוסף לא הייתה השנאה שלהם, אלא גם היא נשלחה אליהם בידי הבורא.
אבל אנו קוראים בזוהר ובכתבי הארי שזו הייתה אשמת יעקב, ואשמת האחים. אם כן, מדוע אומר לנו המדרש משהו שונה, שכל מה שהתרחש היה חייב להתרחש? יוסף היה אמור להימכר למצרים, ויעקב היה אמור לרדת למצרים, בלי שום קשר לשום דבר אחר. כאשר יוסף מגלה את עצמו סוף סוף לאחיו, הם פוחדים, ואומרים: "כל זה באשמתנו. אנו שלחנו אותך לשם, ושנאנו אותך." ויוסף עונה: "לא! אתם טועים! שום דבר מזה לא היה באשמתכם. אני נמצא כאן מכיוון שהבורא היה זקוק לי כאן, בממד הפיזי, כדי להביא שפע לעולם, כדי שהעולם לא יגווע ברעב." אם יוסף לא היה שם בכל השנים האלה, עושה את עבודתו הרוחנית, העולם היה נכחד ברעב, ויעקב, בניו וכל בני ישראל שלאחר מכן לא היו יכולים לעשות את עבודתם הרוחנית.
ועם זאת, זה מאוד מבלבל. מי אשם? האם זו אשמת יעקב? האם זו אשמת האחים? האם זו אשמת יוסף? לא. המדרש למעשה אומר לנו שזו "אשמת" הבורא! האם יעקב באמת רצה לאהוב את יוסף יותר מאשר את שאר בניו? לא. הבורא הכריח אותו לאהוב את יוסף יותר. האם האחים רצו לשנוא את יוסף במידה כזו? לא. הבורא גרם להם לשנוא אותו כדי שהסיפור הזה יתפתח, מכיוון שכולם היו חייבים להיות במצרים.
המקום בו אנו נמצאים, הוא המקום בו אנו חייבים להיות.
אלה הן שתי הבנות כמעט שונות של המתרחש כאן. אם כן, כיצד נוכל ליישב זאת? כל זה מסתכם למעשה בהבנה מדהימה: המקום בו אנו נמצאים, הוא המקום בו אנו חייבים להיות. יוסף היה חייב להיות במצרים. יעקב ובניו היו חייבים לרדת למצרים ולהישאר שם 210 שנים. מי אשם בכך? מי גרם זאת? לא יעקב ולא האחים; זה היה האור. הבורא חייב זאת להתרחש.
וזה נכון לגבי כולנו. כאשר אנו אומרים, "עשיתי טעות טיפשית, ולכן אני בבוץ הזה עכשיו", אנו למעשה חייבים להפריד בין שתי ההצהרות האלה. יכול להיות שעשינו או לא עשינו את הטעות הזו. אבל אנחנו בבוץ מכיוון שאנו חייבים להיות בו. יש מאות דרכים שונות שבהן יכולנו להגיע אליו, אבל היינו חייבים לסיים בכך שנהיה בו. זה יכול היה להתרחש באמצעות מה שאנו קוראים לו הטעויות שלנו, או בדרכים אחרות. אבל המקום שבו אנו נמצאים זה המקום שבו אנו חייבים להיות, עבור הנשמה שלנו, עבור התיקון שלנו, ועבור העבודה שאנו חייבים לעשות בעולם הזה.
אין פירוש הדבר שאנו לא עושים טעויות. האם יעקב טעה? קרוב לוודאי. אבל האם זו הסיבה לכך שיוסף נמכר? לא. יוסף נמכר מכיוון שהוא היה חייב להימכר, והוא היה חייב להיות במצרים. האם אחיו טעו? כנראה. אבל האם הם הסיבה לכך שיוסף היה במצרים? לא. יוסף היה חייב להיות שם. האם טעתה אשת פוטיפר כשהאשימה את יוסף באונס? כן. אבל האם היא הייתה הסיבה לכך שיוסף נזרק לכלא? לא, מכיוון שיוסף היה חייב להיות בכלא. הטעויות שאנו עושים חייבות להיות נפרדות מהמקום שבו אנו מוצאים את עצמנו, מכיוון שהמקום בו אנו מוצאים את עצמנו הוא המקום שבו אנו חייבים להיות.
אנו חייבים לזכור שכן, כאשר אנו טועים, אנו חייבים ללמוד מזה, ועלינו לטהר את עצמנו מהטעות הזו, אבל אנו לא יכולים לחשוב שהמקום בו אנו מוצאים את עצמנו נגרם כתוצאהמהטעות שלנו. המקום בו אנו מוצאים את עצמנו הוא המקום שאור הבורא אומר שבו אנו חייבים להיות, מסיבות שפעמים רבות אנו לא יודעים אותן. אנו חייבים להיות שם, והשגיאות שאנו עושים או הדברים שאנשים עושים לנו לא משפיעים על המקום שבו אנו נמצאים. ההשפעה היחידה שיש להם היא הדרך שבה הגענו למקום שבו אנו חייבים להיות.
בזוהר נאמר שיעקב היה אמור לרדת למצרים כאסיר. היו אמורים להיות עליו כבלים, וכל האחים היו אמורים להגיע לשם כאסירים. זוהי דרך אחת שבה יכול היה יעקב למצוא את עצמו במצרים. מכיוון שיעקב טיהר את עצמו והיה נשמה נעלה, הוא לא שינה את המקום שבו הוא הולך להיות ועדיין הגיע בכל זאת למצרים. אבל הוא לא הגיע לשם אסור בכבלים; הוא הגיע לשם כאורח של פרעה. היו מאות אפשרויות שונות לדרכים שבהן יכול היה להגיע למצרים, אבל מכיוון שהוא היה חייב להיות במצרים, הוא הגיע לשם בסופו של דבר.
כאשר אנו יכולים להבין זאת, זה משנה במידה רבה מאוד את הכעס והטינה שיש לנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים. כאשר אנו באמת מבינים זאת, אנו יכולים להתחיל להזכיר לעצמנו להפריד בין השגיאות שעשינו או הדברים השליליים שאנשים עשו לנו ובין המקום שאליו הגענו, מכיוון שהמקום שאנו נמצאים בו הוא המקום שהבורא, והנשמה שלנו, חייבים להיות. היינו יכולים להגיע למקום הזה במאות דרכים אחרות, אבל אף אחת מהן לא משפיעה על המקום שבו אנו נמצאים, מכיוון שזה המקום שבו אור הבורא והנשמה שלנו מחייבים אותנו להיות.
לחיות את ההבנה הזו יכול לשנות את חיינו.
לחיות את ההבנה הזו יכול לשנות את חיינו. כמה פעמים אנו אומרים, "עשיתי טעות איומה כל כך ולכן אני עכשיו בבוץ הזה?" אבל אם אנו חיים עם ההבנה הזו, אנו יודעים שכן, בעוד שסביר מאוד שזו הייתה טעות, לא היא הייתה הסיבה לכך שאנו בבוץ הזה. הסיבה לכך שאנו בבוץ הזה היא שהנשמה שלנו חייבת להיות בו. יעקב היה חייב להיות במצרים. יוסף היה חייב להימכר ולהיות בכלא. יוסף היה חייב להיות משנה לפרעה, ויעקב ובניו היו חייבים לרדת למצרים. כל העובדות האלה אינן ניתנות לשינוי, מכיוון שהם היו חייבים להיות שם עבור הנשמות שלהם. הדרך שבה הגיעו לשם, יעקב, יוסף, או אלפי אנשים שטעו, זו רק דרך אחת שהוכנה עבורם, מכיוון שזה יכול היה להתרחש במאות דרכים שונות אחרות.
ההבנה הזו מאפשרת לנו להפריד בין כל הטינה והכעס שאנו שומרים בתוכנו כלפי אלה שאנו מאמינים שגרמו לכך שהגענו למקום בו אנו נמצאים, ואפילו להפריד בין הכעס והטינה כלפי עצמנו בגלל ששמנו את עצמנו במקום הזה. אנו חייבים לזכור, כפי שאומר לנו דוד המלך, שזה רק תכסיס. היו מאות דרכים שונות שבהן יכולנו להגיע לאותו מקום, אבל היינו חייבים להגיע לאותו מקום.
יוסף, לכן, אומר לאחיו לא להלקות את עצמם, מכיוון שהאמת היא שהוא אוהב אותם והם קרוב לוודאי חייבים לתקן את עצמם, וזו הסיבה לכך שהרגישו את השנאה. אבל אל תחשבו לרגע, אומר להם יוסף, שאני נמצא במצרים בגללכם. "אני במצרים", אומר להם יוסף,, "מכיוון שהבורא היה צריך אותי במצרים. זה מכיוון שהייתי חייב להציל את העולם מרעב והייתי חייב לעשות עבודה רוחנית כדי שיעקב, ואתם, אחי, תוכלו לעשות את העבודה שלכם במשך 210 השנים הבאות. אני לא נמצא כאן בגללכם. אני נמצא כאן בגלל הבורא."
הלימוד הזה הוא עבור כל אחת ואחד מאתנו. בכל מצב שבו אנו מוצאים את עצמנו, אין זו אשמתו של איש שאנו נמצאים בו. יתכן שנעשו טעויות בדרך שהביאה אותנו לשם, אבל המקום שבו אנו מוצאים את עצמנו הוא המקום שהבורא צריך שנהיה בו. ואם אנו יכולים לעשות זאת, אנו מסירים כל כך הרבה טינה וכעס כלפי אחרים ואפילו כלפי עצמנו .
בשבת "וַיִּגַּשׁ", יוסף אומר לאחיו, "אל תחשבו שאני כאן בגללכם. אני כאן בגלל הבורא. אלפי אנשים עשו דברים שלא היו צריכים לעשות לי בדרכי לכאן, אבל הייתי חייב לבוא לכאן בכל מקרה. הדברים שאני או אתם עשיתם לא היו משנים את המקום שבו הייתי חייב להיות, הם היו משנים רק את הדרך שבה הגעתי לכאן." וכמובן, כולנו רוצים שהדרך תהיה דרך יפה וטובה, לא דרך קשה. אבל בכל מקום בו אנו נמצאים, אנו לא יכולים להאשים בכך את עצמנו או אחרים; אנו יכולים רק לומר: "זה המקום שבו הבורא מחייב אותי להיות."
עם ההבנה זו, אנו מסירים מאתנו כל כך הרבה מהכעס והטינה שאנו מחזיקים בתוכנו כלפי אחרים וכלפי עצמנו. יוסף אומר לאחיו לא לעשות את הטעות שכולנו עושים, לחשוב שהטעויות של אחרים, או שלנו, הביאו אותנו למצב הזה. הבורא מחייב אותנו להיות במצב הזה. הנשמה שלנו זקוקה להיות במצב הזה, ולכן אנו נמצאים במצב הזה. המצב שבו אנו מוצאים את עצמנו הוא המצב שבו הבורא חייב שנהיה בו. אלה הם לימוד והבנה שאם נתרגל אותם, יוכלו לשנות לחלוטין ובשלמות את חיינו.
