השבוע חגג חלק מאתנו את חג פורים, חג החוזר ומאשר את כוחו של האור להתגבר על כוחות החושך או הרוע הקיימים בעולם. והכלי הגדול ביותר שלנו המאפשר את תיעול האור הזה? פעולת הנתינה! למעשה, הכוח הזה חזק עד כדי כך בזמן הזה, שאנו יכולים ממש ליירט את הכוחות השליליים הללו ולחסום את יכולתם להתבטא ולהתגלות. אבל איך נדע שהנתינה שלנו תגרום לשינוי אמיתי? וכיצד נחליט היכן ואיך לתת מעצמנו כדי לרומם את עצמנו ואת העולם בצורה הטובה ביותר?

עוד במאה ה-12 התווה הרמב"ם את "דרגות הצדקה", הידועות גם כסולם הנתינה. הרעיונות שלו רלוונטיים היום בדיוק כפי שהיו אז. עם זאת יש לזכור שנתינה אינה רק כספית. אנו יכולים לתת מהזמן שלנו. האנרגיה שלנו. אפילו הרוח שלנו. לפעמים המתנות הגדולות ביותר אינן נראות כלל... כמו למשל חיוך, טפיחה על השכם או מילת עידוד בשעת צרה. אם כן, כיצד ניתן להחליט מה קובע רמה גבוהה יותר או נמוכה יותר של נתינה?

כפי שאתם עשויים לדמיין, צורת הנתינה הנמוכה ביותר היא כאשר אנו נותנים באי רצון או בחוסר התלהבות. אולי בן או בת הזוג שלנו מבקשים מאיתנו להוציא את האשפה, ואנו עושים זאת ורוטנים כל הדרך החוצה. אולי אנו מרגישים שאנחנו "חייבים" למישהו ביקור, ובכל זאת מעדיפים להיות בכל מקום אחר. בזמנים כאלה, המחווה שלנו יוצאת לפועל כמשחק של שחקן גרוע שמדקלם שורות בלי להרגיש דבר. הפעולה נמצאת שם, אבל המודעות חסרה. באופן דומה, כשאנו נותנים פחות ממה שאנו יכולים, או כאשר אנו רוצים לוודא שמכירים בנו ומעריכים אותנו בזכות המתנה שלנו - תראו, כולם! האם איני נדיב/ה? - אולי אנו באמת עושים משהו טוב עבור מישהו, אבל האגו שלנו הוא הדמות הראשית במחזה.

מכיוון שכשאנו נותנים לא מדובר כלל בנו. למעשה, נקודת המפתח בתורת הרמב"ם עסקה באופן שבו התרומה שלנו עשויה לגרום למישהו אחר להרגיש. הוא מיקם את התרומה האנונימית ההדדית קרוב לראש הסולם. והסיבה לכך? נתינה הדדית עיוורת מסירה גם את תחושת הבושה מן המקבל וגם את האגו מן הנותן. שמו של אף אחד לא ידוע, ועם זאת נעשו חייו של מישהו טובים יותר ומוארים יותר. אולם פסגת הנתינה היא כאשר אנו נותנים למישהו באופן שמאפשר לו לעזור לעצמו... ואנו עושים זאת בשמחה ובלי שנתבקש. כך אומר הפתגם העתיק: "תנו למישהו דג, והוא יאכל אותו במשך יום אחד. למדו אותו לדוג, ואז הוא יאכל כל חייו"!

כולנו נעים מעלה ומטה בסולם הזה, לפעמים ביום אחד בלבד. עם זאת אנו תמיד יכולים להעלות את הנתינה שלנו על ידי כוונון המודעות שאנו משקיעים בה. אם אנו נותנים לאדם ברחוב 5 שקל, ועם זאת נעשה כך עם הלך רוח חשדני או שיפוטי (האם הוא בדיוק הולך לקנות יין עם זה?), אנו נמצאים עדיין באזור הנמוך של סולם הנתינה. אבל אם אנו נותנים לאותו אדם את הדולר היחיד שיש לנו בארנק, אבל נותנים אותו בחיוך, בלב מלא ובמשאלה כנה להיטיב עם האדם הזה – ישתה יין או לא ישתה יין - אז העלנו את המתנה שלנו לממד הרבה יותר גבוה.

למרבה המזל, יש כל כך הרבה דרכים לתת! חשבתי על זה לאחרונה כשאביגיל ואני המשכנו לשתף את הספר שלנו, "מתנת השוני", בסיבוב הופעות מתמשך. מה שהפך את החוויה הזו למשמעותית כל כך הוא האופן שבו נעשתה הוצאת הספר הזה למאמץ "ללמד בני אדם כיצד לדוג". מכיוון שאביגיל הייתה אמיצה מספיק כדי לכתוב על מאבקי הלמידה שלה, היא יצרה הזדמנות להעצים אחרים להפוך את האתגרים שלהם לסיפורי הצלחה. שמענו מקוראים רבים שהרגישו נראים ומובנים, בחלק מהמקרים, בפעם הראשונה אי פעם. ההשפעה הפוטנציאלית של ספר הילדים הפשוט הזה כנראה תאריך ימים מכולנו!

הלימוד כאן? בכל אחת ואחד מאיתנו קיימת היכולת לעזור למישהו (או אולי אפילו להרבה אנשים) בדרכים משנות ומתמשכות!

כפי שאמרה המקובלת קרן ברג, "אתם חייבים לתת מעצמכם בדרך שתשפר לתמיד את איכות החיים בעולם הזה." האופן בו אתם בוחרים לתת תלוי בכם. הפכו זאת למחווה קטנה, או למחווה גדולה! שתפו את הזמן שלכם, האנרגיה שלכם, הכסף שלכם ואת המתנות הייחודיות שלכם.

המילה "אהבה" נובעת מהמילה הב, שפירושה תֵּן. ככל שנטפח יותר מודעות של אהבה, חיבור ודאגה אמיתית לרווחתם של אחרים, כך נבין טוב יותר את העובדה שנתינה לזולת אינה שונה מנתינה לעצמי. לכן, כאשר אנו מְתַעֲלִים אור למישהו אחר מתוך כוונה באמצעות פעולת הנתינה שלנו, אנו פותחים מעגל כדי שנוכל לקבל יותר אור וברכות בעצמנו!

זה האופן שבו נהפוך לדומים יותר לבורא... וזו גם הדרך שבה האור מנצח (שוב!). מכיוון שהמחשבה והכוונה שאנו משקיעים בכל רגע הן החשובות מכל.