מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2016.
אם אתם זוכרים, בראש חודש אלול (מזל בתולה) למדנו שמשה עלה אל ההר וחזר ביום כיפור, מתפלל לכך שהבורא ישקם את הקשר עם העם שאבד בעקבות עגל הזהב. משה התפלל לא רק לסליחה אלא לשיקום האהבה והאחדות .
יש אומרים שמשה פתח את שערי החסד, הרחמים והאהבה בין האנושות ובין הבורא, פתח לרווחה צוהר בזכות תפילותיו, ויצר מרחב לכפרה המתרחשת ביום הכיפורים.
ירושלים אינה עיר קדושה מכיוון שבית המקדש נבנה בה, אלא הארץ עצמה הייתה והינה מאז ומתמיד שער המגלה את החדרת האור העוצמתית ביותר אל תוך העולם הפיזי הזה.
עם זאת, אנו יודעים שמשה לא היה הסיבה לפתיחה הזו, אלא הגישה שהייתה לו אל הידע על המתרחש ביקום היא שיצרה את אפשרות הכפרה ואת שיקום האחדות עם הבורא ב-י' בתשרי, מזל מאזניים.
מה שמתרחש ביקום ביום כיפור הוא אחד הדברים המפליאים והחכמים ביותר שידע העולם. כדי להבין לעומק את דבריהם של הארי הקדוש ושל הרב אשלג יש להבין את פיזיקת הקוואנטים, מדע הטילים, וההיסטוריה המקראית בעת ובעונה אחת. אני אעשה כמיטב יכולתי, בדרכי הפשוטה, לצייר עבורכם תמונה המתארת את המתרחש בתוכנו ובעולמות העליונים בזמן הזה.
חוץ מעשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, עוצב היקום על פי תכונת החסד והרחמים. יש מסנן או מסך שמפריד בין הסיבה לתוצאה – וזה מאפשר לנו להשתנות לפני שהשלכות מעשינו באות לידי ביטוי בחיינו. אבל בתקופה הזו, בת עשרת הימים, המסתיימת ביום כיפור, המסנן, או המסך הזה [זעיר אנפין], שוקע בשינה. ובלעדיו אנו חווים דין מלא, ואותו אנו קולטים כדבר שלילי, מכיוון שאין אנו רוצים את התגובה המיידית לפעולות שליליות.
עם זאת, האם אנו יכולים לנסות לדמיין מה היה מתרחש אילו המחשבות והפעולות שלנו היו רק חיוביות? הדין היה אז דבר נהדר, מכיוון שהיינו מרוויחים מיד מהפעולות והזרעים הטובים ששתלנו, ללא כל זמן או מקום שיחצצו בינינו. זה מושג עמוק מאוד שקשה לנו לעמוד על פשרו. אבל האפשרות להתנתק מן השליליות שיצרנו היא בדיוק מה שניתן לנו בזמן הזה. מטרת חודש אלול, מזל בתולה, הייתה לעקור מן השורש את כל אותם זרעים שליליים ולהחליפם בחדשים. ואם השארנו כמה זרעים מאחור, ניתן לנו ראש השנה, שבו נוכל להתנתק משאריות התכונות השליליות שהחמצנו בחודש אלול, מזל בתולה, כאשר האור מספירת בינה זוהר עלינו ללא המסך של זעיר אנפין הישֵן.
ואז, ממש לפני שאנו עוברים מן החודשים הזכריים של השנה שבהם נשתלים הזרעים (החודשים הזכריים מתחילים ב-א' בניסן ומסתיימים בסוף אלול) אל החודשים הנקביים של השנה שבהם נובטים הזרעים (החודשים הנקביים מתחילים ב- א' בתשרי ומסתיימים באדר) ניתן לנו יום כיפור. היום המיוחד הזה הוא השלב האחרון של הנסירה, שבו אנו יכולים לבודד לחלוטין את התכונות השליליות הללו ולחתוך אותן מהווייתנו. כפי שאומר הזוהר בפרשת פנחס:
"אבל ביום הזה, שהוא יום הכיפורים הנקרא קֹדֶשׁ, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו "לֹא יְגֻרְךָ רָע" [תהלים פרק ה' פסוק ה'], אלא כולו טוב. ומשום זה, בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות, בו יוצאים מכבליהם." [הזוהר הקדוש, פרשת פנחס, כרך ט"ו, עמוד 313, פסוק תתח].
בדרך זו יכולה ספירת המלכות, , שעכשיו כבר אינה משועבדת, לעלות אל ספירת בינה ולקבל את כל מה שבינה יכולה לתת לנו. בינה היא מחסן האנרגיה; משכן האור הנעלה והטהור ביותר המעניק לנו חיים בשנה הקרובה.
אני מקווה שזה ברור. לפעמים קשה כל כך להשתמש במוחנו כדי להבין את עוצמת התהליך הזה. אם כן, הבה נשתמש לשם כך בלבנו.
אני אוהבת שירה ושפה שמציירת תמונה, או מעוררת תחושה. לעתים קרובות אני מגלה שמילים פשוטות עשויות ליצור דימוי שפותח את המודעות וההבנה שלנו. כשהתכוננתי לכתיבת המאמר הזה, נתקלתי במשהו שמצאתי שהוא יפה מאוד ואני מקווה שגם אתם תחושו כך. נאמר שביום כיפור אנחנו רוצים למנות ולחוות מחדש את כל מה שעשינו ואת כל הכאב שגרמנו. אפילו הטובים ביותר שבינינו נזכרים במעשים שליליים שעשינו. אז כיצד נהיה מסוגלים להיות מאושרים כשאנו יודעים זאת? כיצד תוכל השמחה שלנו להתעלות אל האני הגבוה ביותר והטהור ביותר שלנו כשאנו אסורים בכבלי המחשבות על "חטאינו"?
זה יפה כל כך. יום כיפור מעורר שמחה בבורא, כאשר אנו מטהרים מתוכנו את כל הפסולת כשאנו עומדים בכניסה להיכלו. עומדים בכניסה לארמונו. עבורי, הביטוי המרגש הזה מתאר את כל המתרחש ביום כיפור כשהעולם הפיזי מתעלה אל בינה ואנו משילים מעצמנו כל מה שמזהם את נשמתנו כדי שנוכל להפיק תועלת מכל האוצר הטמונים בארמונו של מלך מלכי המלכים.
חיי אדם כותב: "אלוהים אוהב את עמו, הוא נדיב ואינו רוצה שבני האדם ימותו אלא שיחזרו בתשובה מדרכם הרעה ויחיו".
חשוב לזכור בזמן הזה שכל מה שהבורא רוצה מאיתנו זה לבחור להשאיר מאחור את מה שמפריד בינינו ובינו. יום כיפור גורם שמחה לבורא, ובתמורה, הבורא מעניק אותה לנו, מתוך אהבה.
זה מה שמשה ידע. ועכשיו, בזכות המקובלים, גם אנחנו.
