כוח החסד, החמלה והאהבה מוצאים לפעמים את לבנו בלילות החשוכים ביותר. בעוד קשה לקבל את קוצי האתגרים, האמת היא: בלי אתגרים, אין גדילה. בלי חושך, אין אור.
”בלי אתגרים, אין גדילה. בלי חושך, אין אור.“
קחו למשל את פרשת "תולדות", שבה רבקה, אשת יצחק, מוצאת את עצמה הרה בדרך נס עם תאומים, יעקב ועשו. אפילו ברחם היא הרגישה את האנרגיות המנוגדות שלהם ככאבי היריון קשים, ולכן שאלה את הבורא מה מתרחש בבטנה. הבורא אומר לה: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" [בראשית כה כג]. יעקב נעשה לאדם מלומד ורוחני, ועשו בדיוק ההפך ממנו - התגלמות הרצון לקבל לעצמו בלבד - אנוכיות ואגו.
אתם עשויים לשאול, וכך גם עשה רש"י, כיצד שתי נשמות גבוהות כל כך כמו יצחק ורבקה יכולות היו להביא לעולם הזה נשמה כמו עשו. התשובה ברורה כאשר אנו לוקחים בחשבון את הרעיון שהאור לא נובע מתוך האור. האור בא מתוך החושך. כל היקום מתנהל בקוטביות. עשו היה שלילי לחלוטין ולכן היה לו הפוטנציאל לעשות את השינוי הגדול ביותר. המקובלים מגלים שעשו מייצג את הרצון לקבל לעצמו בלבד שקיים בכולנו, ומזכיר לנו את הכוח העצום הטמון בתוכנו להמיר את האנרגיה הזו לאנרגיה חיובית.
”האור לא נובע מתוך האור. האור בא מתוך החושך.“
לפעמים אנו עלולים לרצות שלא יהיו לנו כלל אתגרים ושהחיים יהיו כמו הליכה בפארק. אבל הרבה יותר ממלא הוא הידע שעם הכלים הרוחניים והנכונות להתבונן פנימה ולקחת חלק בעבודה הרוחנית, אנו יכולים להתגבר ולגלות יותר את מטרת נשמתנו, יום אחר יום. בדרך זו אנו הופכים את החושך שפעם הקיף אותנו מכל עבר, לטובה, ליתרון, ומתקנים את החוב הקארמי. דוגמא טובה לכך הוא האדם שהתגבר על התמכרות, או התעללות או סוג אחר של טראומה, ואז הוא מסוגל להמשיך ולהיות משואה של תקווה ורפואה לאחרים. האתגרים שלנו הם הזדמנויות פז לפתוח את לבנו, וליהנות מברכת השתלבות גדולה יותר בחייהם של הסובבים אותנו.
יהא הקושי שאנו עשויים לעבור אשר יהא, האתגר הרוחני נשאר תמיד אותו אתגר: להכיר בכך שהחושך שאנו חווים הוא בעצם ההזדמנות שלנו לגלות את היופי שלנו, את הכוח הפנימי שלנו, ואת האור שלנו בעולם הזה.
מאחלת לכולכם את האנרגיה והכוח הדרושים לכם כדי להתמודד עם כל דין הניצב בפניכם היום עם חסד ומתוך מודעות. בעשותכם כן, תוכלו לטעום את טעמה המתוק של באר הדרך הרוחנית, ולהיזון ממנה לנצח נצחים.
