האם היו לכם לפעמים רגעים שבהם הרגשתם שאתם משחקים משחק אבוד? כאשר נראה שאתם תמיד מסיימים עם אותו סוג של מערכות יחסים, או עם אותו מצב כספי? או שאולי אתם תמיד מנסים להוריד אותם 5 ק"ג עקשניים? אם כן, אתם לא לבד. הזמנים האלה עלולים להיות מתסכלים, ולגרום לכם להרגיש שאינכם רוצים להשקיע שום מאמץ.
אנו, כבני אדם, נתפסים לעתים קרובות כמנסים לשלוט על הנסיבות החיצוניות של חיינו. אנו רואים אנשים, מקומות או מצבים כמקור הבעיות שלנו. אבל למקובלים יש זווית ראיה אחרת לחלוטין: התחומים שגורמים לנו את הצרות והתסכול הגדולים ביותר הם המקומות שבהם יש הפוטנציאל הרוחני הגדול ביותר. עם הידע הזה, אנו יכולים להתחיל לראות שהאתגרים הגדולים ביותר שלנו הם באמת הברכות הגדולות ביותר שלנו.
הבעל שם טוב כתב: "אפשר לדמות את הבריאה לפאזל שהתפרק. המטרה שלנו היא לחבר מחדש את חלקי הפאזל כדי שגם אנו נוכל להיחשב לבוראים-שותפים של העולם. בכל פעם בה אנו יוצרים שינוי רוחני בטבענו - בוחרים בטוב במקום ברע, נותנים במקום לקבל - אנו מחברים עוד פיסה של הפאזל."
אנו נמצאים כאן כדי לשנות את הרצון לקבל לעצמו בלבד שלנו לרצון לקבל על מנת לתת. זה הקרב הרוחני האמיתי היחיד של חיי היום-יום שלנו, ועל הקרב הזה בדיוק מדובר בפרשת השבוע הזה, "כִּי תֵּצֵא".
הפרשה פותחת במלים "כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה". בכל רגע נתון, יש בתוכנו שני זרמי מודעות. אחד הוא הזרם שחושב רק על עצמנו, שנלכד בתוך הדאגות והמצוקות שלנו, שמחפש סיפוקים מיידיים, ומלא ספקות ופחדים ממה שעתיד לבוא או ממה שהיה. זה עלול להיות הקול שאומר: "אני מוותר/ת על כל הרוחניות הזו. זה סתם שטויות. שום דבר מזה בין כה וכה לא עבד."
ויש זרם אחר, שהוא אחד עם הנהר של כל צורות החיים. הזרם הזה שוקל כיצד נוכל להועיל לאחרים, כיצד נוכל לממש את מטרתנו, כיצד נוכל להיות נוכחים ומודעים ברגע הזה, כיצד נוכל לגייס כוח פנימי. הזרם הזה בטוח שלא משנה מה, האור תמיד נמצא אתנו, אפילו, ובמיוחד, כאשר אנו לא רואים אותו.
ברגע שאנו נעשים מודעים לאופן שבו שני זרמי המודעות האלה מופיעים בכל רגע נתון, אנו מתחילים לבחור לאיזה זרם נקפוץ. האם ניפול קרבן וניכנע לספקות? או שנשמור על הוודאות בכך שהמקום שבו אנו נמצאים הוא בדיוק המקום שבו אנו אמורים להיות ושאנו מסוגלים להתגבר לחלוטין על כל מה שנמצא לפנינו?
השבוע הזה יש פתח קוסמי שדרכו אנו יכולים לקבל זריקת אנרגיה כדי להילחם בקרב הזה. מכיוון שבהתגברות הפנימית הזו אנו מגלים אור לכל העולם. בכל פעם בה אנו צועדים מחוץ לאזור הנוחות שלנו כדי להיות שם עבור מישהו אחר, בכל פעם בה אנו בוחרים לראות את הטוב שבאחר במקום לשפוט אותו, בכל פעם בה אנו מתנגדים לספקות שלנו בכוח האור של הבורא, אנו מדליקים נר נוסף בחשכה. אנו שמים גרגר נוסף בכף המאזניים הקוסמית.
פסל דוד המלך, שפיסל מייקל אנג'לו בין השנים 1501-1504, הוא יצירת מופת של הפיסול של תקופת הרנסנס. הוא אחת מעבודות האמנות המפורסמות ביותר של הפלנטה הזו. הדבר שאני מוצאת מעניין במיוחד הוא שהפסל מציג את דוד המלך ברגע שבו הוא מחליט לצאת לקרב עם גלית. כמה מתאים.
לכולנו יש "גליתים" שעלינו להתמודד עמם בחיינו. כל עוד יש נשמה בראות שלנו יהיו לנו אתגרים להתגבר עליהם. השבוע, מי ייתן ונקבל את האנרגיה שכולנו זקוקים לה כדי להיות מוכנים לאזן את עצמנו מבפנים ולהפיק את האור כדי שנראה את עצמנו באמצעותו.
