הכוח האמיתי שלכם נמצא ברגע הנוכחי

הטבע האנושי הוא להיתפס לפחד מן העתיד או לחרטה על העבר, אבל לעולם אל תשכחו שהכוח האמיתי שלכם טמון בהווה.

מועיל במיוחד לזכור זאת בכל פעם שאנו מתקרבים אל פתח קוסמי גדול, כמו ראש השנה, היום שבו ייחשפו חיינו בפני בוראנו. בהכנה הרוחנית שלנו לאירוע כזה, אנו עלולים למצוא את עצמנו מכוונים קצת אל "מעבר לים", כביכול.

לא פעם השתמשתי בדוגמה של הבחור שעובד 50 שנה במקצוע שהוא אפילו לא אוהב, רק כדי ש"יום אחד" יוכל לפרוש וליהנות סוף סוף מחייו. אבל מי אמר שה"יום האחד" הזה אכן יגיע? אני מאמינה שהחיים מספקים הרבה יותר כאשר אנו מזהים את הנסים שנמצאים לפנינו בכל רגע נתון.

ברור שלכולנו יש היבטים של הקיום שלנו שאנו מעדיפים לא לעסוק בהם, וייתכן שיש לנו מחויבויות למלא שאולי נרצה לדלג עליהן, אבל למרות זאת, יש כל כך הרבה יופי ופליאה מסביבנו, ולעתים קרובות מדי אנו מתעלמים מהם. באיזו תדירות אנו מתעוררים בבוקר ומכירים תודה על הברכות שיש כאן ועכשיו? האין זה מדהים שאני יכול/ה לראות את הזריחה? האין זה נפלא שיש ביום הזה דברים לחוות, דברים שמשמחים אותי, קטנים ופשוטים ככל שיהיו?

בפרשת "נִצָּבִים" כתוב: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. [דברים, פרק ל', פסוקים י"א-י"ד]

לכן, בעוד אנו מצפים לראש השנה ולכל ההזדמנויות הרוחניות הזמינות לנו בחודש תשרי (מזל מאזניים), וזה בהחלט דבר חיובי ופרואקטיבי לעשות, העצה שלי היא, יחד עם זאת, לעולם לא לאבד את המודעות באשר להזדמנויות העומדות לפניכם עכשיו... האם אין זה כל מה שיש לכל אחת ואחד מאיתנו אי פעם? אני נזכרת באמירה נפלאה מאת הבעש"ט:

"העולם חדש לנו בכל בוקר. זו מתנתו של אלוהים, וכל אדם חייב להאמין שהוא נולד מחדש בכל יום".